מודעות.היא.חצי.דרך

מרגישה חוסר אונים. שנה שלמה התמדתי. שנה שלמה שלא היו לי בולמוסים, הייתי מאוזנת. ירדתי למשקל שרציתי בצורה שפויה ובריאה ! הרגשתי גאווה, עוצמה. היום? היום אני אחרי חודשיים של התקפי זלילה חולניים. הבגדים לא עולים עליי, עליתי במשקל בחזרה. אני מיואשת. מאוכזבת. איך נתתי לעצמי להתדרדר ככה? אין לי למי לפנות. זה הכל תלוי בי אבל היצר הרע הזה כאילו ממתין להפיל אותי כל יום מחדש אני לא מצליחה לקום אני לא יודעת מה לעשות איך חוזרים למסלול שאני יודעת כל כך השקעתי ועבודה כזו קשה של שנה ירדה לטמיון בא לי למות באמת

מרגישה אבודה בחלל, כל פעם מפחדת שיתפוס אותי קריז על אוכל, נהיה לי דופק לב מהיר, ממתינה להיות עם עצמי כדי להתנפל על אוכל..ואז להתבכיין כל היום למחרת איזה שמנה אני..אני לא מצליחה להבין למה זה קורה ליייייייייייי לא משנה כמה אני ממסה להתמודד עם זה כלום לא עוזרררררררררר אני משתגעת כבר יש למישהו טיפ? משהו? הכוונה? אני כל כך מותשת נפשית