ר. הולנדז

כשאתה נאחז נואשות בקרירות המנחמת של רצפת האמבט נשימות קצרות, תכופות פסקול של חלום בלהות. לקול הלמות מהירה וירטואוזית כוח הכבידה משנה מהותו: ואתה נאחז נואשות נאבק לא ליפול למקום בו הייתה התקרה במקומה יש שם כלום אינסופי ועצום אתה מחליק נשמט בשארית כוחותיך מצמיד לרצפה אצבעות מלבינות כמניח יד על חלון אטום שמעברו האחר אתה עצמך צועק ובוכה מצמיד בייאוש אצבעות מלבינות לחלון ויודע שלא תשמע. אתה מחפש פינת קיר קרה להשעין לחי לוהטת מבכי למצוא את הלמעלה או את הלמטה או דלת עם ידית או קולות דיבור אעוד...

נאלמה מקלדתי מול אינסוף הגיגים. מרירים, מוארים.. ספק זרים- ספק מוכרים. מעליהם נושבות מחשבות חשובות משב עז, תולש-פעלים ומרוצת היוםיום מסחררת אותם כבר בעודם נהגים. *** תודה שאתם פה. תודה שעוד תהיו פה כשאצליח לבטא את מלוא המצוקה, תודה שתשמעו אותי ותתמכו כשאצליח לתאר את הביצה הטובענית שאני שקועה בה עד צוואר. אולי אצליח לפני שמאוחר לצעוק 'הצילו, אני טובעת פה. זה לא נהר- זו ביצה טובענית, אני לא מסוגלת להציל אותי. טבעתי עד צוואר בניסיון להיחלץ בכוחות עצמי, אני לא יודעת איך אפשר לעזור לי אבל בבקשה הצילו'.. שלכם, רוטבעוד...