נאלמה מקלדתי מול אינסוף הגיגים.
מרירים, מוארים..
ספק זרים- ספק מוכרים.

מעליהם נושבות
מחשבות
חשובות
משב עז, תולש-פעלים

ומרוצת היוםיום
מסחררת אותם
כבר בעודם נהגים.

***

תודה שאתם פה. תודה שעוד תהיו פה כשאצליח לבטא את מלוא המצוקה, תודה שתשמעו אותי ותתמכו כשאצליח לתאר את הביצה הטובענית שאני שקועה בה עד צוואר. אולי אצליח לפני שמאוחר לצעוק 'הצילו, אני טובעת פה. זה לא נהר- זו ביצה טובענית, אני לא מסוגלת להציל אותי. טבעתי עד צוואר בניסיון להיחלץ בכוחות עצמי, אני לא יודעת איך אפשר לעזור לי אבל בבקשה הצילו'..

שלכם,
רוטב הולנדז
אוטיסטית בתפקוד