bipo11

מאניה מאניה ארורה את הכל היא לקחה מאניות מאניות ארורות השאירו רק איי חורבות וזאת מתנה לכל החיים שממנה פשוט לא ניפטרים אומנם ישנם את אילו המיתמודדים שכן יש להם חיים רק שלא כך הוא אצלי המצב מנהר זורם הפכתי לנחל אכזב ועל הדיכאונות ביכלל אין מה לדבר שוכב על הספה לא יכול לדבר לא לזוז לא לחשוב לא לנקות או לחיות הדברים הכי פשוטים ניראים כמו לעבור בלהבות לצאת מהבית ולא משנה עבור מה זה עינוי גדול לגוף ולנשמה השניות הדקות השעות השנים כך חולפות ואני רק רוצה מהעולם הזה להיזדכות אין דרך לתאר את הדיכאון הנורא שרק רעוד...

זאת האמת ורק האמת אז למה אני עדיין כאן סובל - את זה אני שואל

לא מסוגל לדבר לא יכול להוציא הגה מהפה לא יכול להיות ליד אנשים לא יכול לטפך בכלב בחתול באמא פשוט משותק דיי כבר נימאס כבר רק זיכרונות מקוטעים של דברים נוראיים שנעשו עקב מחלת הנפש שאחזה בי מאניה דיפרסיה מחלה ארורה ואין לה תרופה ואין לה תיקווה ואף אחד לא יכול לעזור לי יותר וגם להתלונן כבר נישמע דיי זקן מצב ביש בלי אור או תיקווה הלואי והלילה אמות במיטה

כתבתי כבר איזה עשר שורות יפות מתחרזות ומדברות... ואז החתול עלה על המחשב ומחק את כל אשר היה עכשיו נישארה רק התיקוה שאוכל לשחזר את אותם הדברים בלי להישמע מפגר... קשה, קשה הוא המצב, והמילים כבר כמו נחל אכזב.. אין כבר כח להמשיך לחיות והמחשבות האובדניות בי הן שולטות אוף למה החתול מחק את הכל עכשיו משום מה זה קשה שיבעתיים ולך תדע אם זה ביכלל יצא הגיוני - אותם הדברים אשר על ליבי שנים של סבל אני כבר חווה, ולא, אין באמת למחלה הזאת מרפה זה לא סרטן או מחלת הנשיקה, שלפחות אותם אפשר להביס בתתרופה או במאבק ארוך וקשה שיביאעוד...

באמת שאין יותר כח או תיקווה לצאת מרכבת ההרים הזאת.... קשה לי, השיתוק מהפחד והחרדות הוא תמידי, אבד לו יצר החיים... מי עוד סובל כאן כך בצורה ככ חזקה???

אותו הדבר, שניהם לוקחים לך את החיים ולא משאירים כלום, לא צלם אנוש רק צל צילו של אדם, וגם זה רק בקושי..... אין כח יותר לחרדות לפחדים לצער לחרטות לבושה לסטיגמה ולשקרים. אין מזור ואין תיקווה לי - עקב מחלת הנפש הנוראית.... שיתוק.... פחד.... חוסר רצון לחיות..... אין אפשרות לתקשר, לדבר, להסביר, הכל נעלם עם המחלה והדיכאון.... פירוק מוחלט של הנפש האנושית..... דיי כבר אין לי כוחות ביכלל, אין לי מושג איך לשרוד את הדקה הבאה, השעה הקרובה, שלא לדבר על המחר....... הלואי ויהיו כבר תגובות... כי אני לבד לבד לבד ורק הפחד החרדות החרטות שולטים..... הלואעוד...

הלוואי והיה כאן חדר צ'ט שהיה אפשר לדבר לייב ולא רק לכתוב פוסטים ולחכות לתגובות מתישהו.... הלוואי זה היה עוזר לפרוק ככ הרבה.... צ'ט פשוט בסיסי בלי שטויות, רק שורות כתיבה....