שלום,
אתם הקוראים בטח מצפים ממני עכשיו לכתוב על התמודדות עם מחלה, על הסבל שכרוך בה, אבל פה זאת לא הכוונה שלי.
אני אציג את עצמי: בגיל 7 זיהו אצלי קוליטיס ובגיל 8 הייתה פריצה של המחלה וכמעט היתה כריתת מעי אבל בסופו של דבר יצאתי מזה.
אחרי דיאטת גלוטן מגיל 9 נעלמו לי התסמינים לחלוטין. אפילו לאחר הפסקת הדיאטה. כך חייתי לי ברוגע ובשלווה עד לכאבים בפרקים בשנה האחרונה. הרופאה שלי שכבר אמרה לי לעשות קולונוסקופיה לא נתנה לי לחמו, עשיתי, והתגלתה דלקת במצב בינוני. התחלתי לקחת תרופות- אימורן. עכשיו אני לא מרגישה כאבי פרקים, בטן- חלש מאוד לעיתים רחוקות.
השאלה היחידה שלי היא למה? למה צריך את כל זה? למה כורתים את המעי? למה נותנים תרופות? נו, אז יש דלקת, מילא. אז קצת כואב אבל אצלי אין שלשולים לא מרגישה כלום, וגם אם יהיה התקף חריג, הרי לא מתים מזה, אז למה?
הרבה זמן, לא היה לי האומץ לשאול, מפחד שלא יקחו אותי ברצינות. אני מרגישה שפה מצאתי את המקום לדעת שיבינו אותי ויוכלו לענות לי.
תודה רבה, גם לקוראים וגם לעונים!
שלום!
אני חולה בקוליטיס כיבית ומטופלת באימורן, 75 מ״ג. יצא שבמשך שבוע נותרתי ללא התרופה אך עברו מאז חמישה ימים שאני שותה כרגיל. האם ייתכן שהגוף צריך להתרגל לתרופה מחדש, והאם הנזק רציני?
