מלודי

הי חברים ... שמתם לב שיש גידול במספר החברים בפורום הזה... אני מקווה שזה לא אומר שיש יותר אנשים עם הפרעות אכילה.. אלא שיותר אנשים התפכחו והחליטו לקחת את עצמם בידיים... מחזיקה אצבעות לכולם!!!

למה אני כל כך חכמה , כשאני צריכה לתת עצות לאנשים אחרים, למה זה כל כך קל להיות סטודנטית מצטיינת , עובדת מושלמת ... מנגנת צעירה וסופרת צעירה... אבל , לעשות את מה שצריך בשביל להישאר בחיים , בשביל לא לפגוע ביכולת שלי להוליד ילדים , את זה אני לא מסוגלת לעשות, הרי אני לא באמת חושבת שאני יותר יפה אם אני ארד עוד 10 קילו ... אז מה הסיפור שלי, למה אני מנסה בכוח להרוס לעצמי את החיים... את האמת ,שאני שונאת את זה שאני מנסה להיות כל כך חכמה וטובה כל הזמן, אולי אם הייתי פחות טובה, הייתי בורחת מהבית בגיל 16 או לפחות 18 והכול היה נראה אחרת ... והיעוד...

התחלתי טיפול באחד ממרפאות להפרעת האכילה בארץ... ואני ממש מדוכדכת ... כי א. עבר חודש בלי שיהיה שום שיפור ... אלא רק התדרדרות ענקית. זה כאילו מהרגע שהובחנתי והדביקו להפרעה שם... היא קיבלה לגיטימציה... וב. אני לא אוהבת שחופרים לי , אני מצד אחד בחורה ממצב סוציו אקונומי בינוני עד גבוה... מצד שני זה מדהים עד כמה שהמשפחה שלי שרוטה... ואני שונאת שחופרים לי על זה... במיוחד שיש שלדים שעדיף להם להישאר בארון... אני לא מרגישה שזה עושה לי טוב ... אוף ...מתי כבר אני אהיה בריאה ,בלי כל הדחפים הנוראיים האלה ואוכל לחיות חיים נורמאליים כמו כל בני האדם.עוד...

אני זוכרת איך שנה שעברה עמדתי בתקופה הזו של התחלת השנה, ואמרתי שנה הבאה אני לא אהיה באותו מצב, של בולמיה, של אנורקסיה, של כל סרט האימה המחריד הזה שממרר לי את החיים. ושום דבר לא השתנה ,ניסיתי ללכת לטיפול , שלא הצליח במיוחד, ואני ממש מיואשת . אז השנה כשאני מבטיחה לעצמי בשנה הבאה יהיה אחרת , אני כבר לא מאמינה לעצמי. רק יש לי מחשבה אחת שלא עוזבת אותי בראש, מה יהיה אם בשנה הבאה בראש השנה , הכל יהיה בדיוק אותו דבר?!!! איך אני אוכל לחיות עם עצמי, האם גם אז אני אמשיך להבטיח לעצמי ששנה הבאה הכל הולך להשתנות?!!!