בלוג Trail of Tears בין שתי מילים אם הייתי ניצב מול ההוויה עצמה, מול זה שמאחורי הזמן,אם הייתה לי רק נשימה אחת להוציא את המילים שבלב,זו לא הייתה בקשה, זה לא היה ייחול, רק משאיר רסיסי הד של שאלה לא גמורה, חמש אותיות שנושאות שנים של תהיות,עם שני צלילים שמלווים אינספור לילות,חמשה תווים,ושובל של סמני שאלה מרחפים,מי אני?
בלוג Trail of Tears מכתיבה למציאות לפני קצת יותר משנתיים כתבתי טקסט קצר שפרסמתי כאן "קול צדק תהודה של יגון". לא חשבתי שאחיה את המלל הזה בצורה כל כך מלאה. אני מרגיש מותש. החוסר שינה בלילות, הכשלים והביזוי בעבודה. אין לי נחת. קוצר רק סופות ואין לי מחסה. פשוט לא יודע מה לעשות. איך הכל עובד נגדי? אולי יותר נכון לשאול, למה? והאפתיות הזו להכל,…
בלוג Trail of Tears לא לבד אני אוהב אותך אחי אני יודע שקשה. אני יודע שהדרך מבזה. החלקת מהנקודת שיא שלך ואני לא יודע אם הגענו לתחתית. אבל אנחנו כאן, בוא נצא מזה עם ראש מורם. אתה איתי. אני איתך. יש ריבון בעולם הזה. הוא סומך עלינו, איך אנחנו לא נסמוך עליו?
בלוג Trail of Tears איך אתה מרגיש? זו שאלה שאני לא חושב ששאלו אותי. ואם כן, מלמלתי איזשהי תשובה גינרית על כך שהכל בסדר. התחושות הן קשות. עמוקות. כמו פיר ביוב שאין לו סוף ואני לא מפסיק להביט בו. מחסום הדמעות לא נשבר. אני רק רוצה לבכות. להתפרק ואני לא יודע איזה אני בתוכי חוסם את זה. אולי האני שיודע שאת מה שאני אפרק עכשיו, לא…
בלוג Trail of Tears איך אתה מרגיש? זו שאלה שאני לא חושב ששאלו אותי. ואם כן, מלמלתי איזשהי תשובה גינרית על כך שהכל בסדר. התחושות הן קשות. עמוקות. כמו פיר ביוב שאין לו סוף ואני לא מפסיק להביט בו. מחסום הדמעות לא נשבר. אני רק רוצה לבכות. להתפרק ואני לא יודע איזה אני בתוכי חוסם את זה. אולי האני שיודע שאת מה שאני אפרק עכשיו, לא…
בלוג Trail of Tears אנוש בצלם אל תתבזה במירוץ אין לו סוף. אל תשבר הם עומדים ללעוס אותך בין שיניים טוחנות. אין מסדר כבוד זה רק למי שלא יוצא מכאן בחיים. זה רק עוד צעד ואחריו עוד כמה אלפים. העיניים שלך פקוחות לרווחה איך אתה מועד? זוכר שפעם פחדת? עכשיו אתה רק עייף. אני שותק בשבילך כל מילה נהייתה…
בלוג Trail of Tears ספר החזירים מֶלֶךְ הַחֲזִירִיםפרק א' פסוק א' הַמְּלָאכָה הַהִוא פּוֹעֶלֶת לֹא כִּי תְּמוּכָה וְלֹא כִּי תְּמִימָה,אֶלָּא כִּי הָאָדָם הוֹרֶה לִרְאוֹת אוֹתָהּ שָׁם׃ בְּלִי צַו וּבְלִי סֵפֶר וּבְלִי גְבוּל,וּמְלָאכוֹת יֵשׁ אֲשֶׁר לֹא נִתְעַרְבוּ לְאָדָם, וְעוֹדֵן תִּקוּמְנָה וְתוּעֲשֶׂינָה׃ וַאֲנִי לֹא נִמְצָא בַּסֵּפֶר וְלֹא נִכְתַּב תְּפוּקָדִי;וּכְשֶׁיָּשַׁב הַשֹּׂרֵחַ בַּשַּׁעַר, יֵדְעוּ כֻּלָּם אֶל־מִי לִפְנֵי הָרָעָה לִשְׂאוֹת עֵינַיִם,וְלֹא יֹאמְרוּ דָבָר וְלֹא יְבַקְשׁוּ בִינָה, כִּי כֵן נִרְגָּלוּ׃ וַאֲנִי…
בלוג Trail of Tears אל תספר לי איך מכינים נקניקיות אומרים שהכול בסדר.מחייכים, צוחקים, מדברים על מזג האוויר, על עבודה, על העתיד.לא מדברים על זה. לא צריך לדבר על זה. יש ידיים שעובדות בשקט,ידיים שמבינות עבודה.לוקחות, מפרקות, מערבבות.שקט. מתבוננים בזה, שמים את זה בקווים ישרים, מיישרים, דוחסים.לא מופתעים. לא נרתעים.רק עושים את העבודה. זה לא יפה. לא צריך להיות יפה.לא מצפים שתבין.לא רוצים שתדע. מדברים כאילו הכול רגיל, כאילו…
בלוג Trail of Tears עלילות גולנגמש אני מביט בעשן הסיגריה כמו שמביטים בילדים משחקים בגינה, מתוך מקום שהוא זר לתמימות. המקום הזה, השולחן הזה, התקרה העלובה – כל אלה הם רק תפאורה בסיפור שאני נמנע מלספר לעצמי. אני מדחיק אותו בכל ערב, כל לילה. בצד השני של המדרכה אנשים חדשים ומבטים נקיים. כאלו שעוברים וחולפים במקום במהרה, חלילה שהאורות האדומים ידבקו בעורם. בצד שלי של המדרכה,…
בלוג Trail of Tears עלילות גולנגמש אני מביט בעשן הסיגריה כמו שמביטים בילדים משחקים בגינה, מתוך מקום שהוא זר לתמימות. המקום הזה, השולחן הזה, התקרה העלובה – כל אלה הם רק תפאורה בסיפור שאני נמנע מלספר לעצמי. אני מדחיק אותו בכל ערב, כל לילה. בצד השני של המדרכה אנשים חדשים ומבטים נקיים. כאלו שעוברים וחולפים במקום במהרה, חלילה שהאורות האדומים ידבקו בעורם. בצד שלי של המדרכה,…
בלוג Trail of Tears חמוריקו השטח קטל הזה במסווה תל עפר במסווה שביל. בשקע הייתה תלתלית מקובעת ופרוסה לאורך עשרות מטרים. במקור היא הייתה מגלוונת ובוהקת, אבל השחרנו אותה. באחד הלילות, באחת השעות, כשכל מה שהיה זה חושך, שמענו גם צעידה.פעולה של ניוד עצמי על פני הקרקע בעזרת גפיים, כאשר כל אירוע כזו של תזוזה במרחב הייתה מלווה בצליל של אבני חצץ נדחסות…
בלוג Trail of Tears מילים אלחוטיות בצל חיי אני עומד וצופה בשחיקה איטית של כל מה שאי פעם הגדיר אותי. פעימות ליבי דועכות, נבלעות לרעשי תופי המלחמה של מחר. נפשי שהייתה בעברה קדושה לבריאה ובלתי נכנעת, נושאת כרגע צלקות המחייה.רוחה נשברה על ידי הצעדה הבלתי פוסקת של היום. אני זוכר את הימים של אתמול, האזנתי לסודות שהרוח לחשה לי, צפיתי בארץ כאשר היא דיברה…
