אני מנסה קצת לחקור לגבי הפסקת וויפאקס. קראתי על אנשים שסיפרו שלקח להם שבועיים עד שהתופעות גמילה עברו, וכאלה שאמרו שזה היה כמעט שנה שלמה. וגם בכללי איך מרגישים אחרי מה ההבדל אחרי שהגמילה עצמה נגמרת. כמובן שאם אחליט להפסיק אני גם אתייעץ עם רופא אבל בינתיים בעיקר מנסה לאסוף מידע על תהליך הגמילה עצמו ולמה אפשר לצפות אחר כך
שלום אנשים יקרים, אשמח לעצתכם. בעבר היו לי בעיות דיכאון וחרדה די רציניות אבל היום ברוך השם אני במקום הרבה יותר טוב, מטופלת, ומצליחה לתפקד ברב תחומי החיים חוץ מעניין הלימודים. אני כבר שנתיים גוררת את עצמי בניסיון ללמוד לתואר ראשון בנושא שאני אוהבת אבל הלחץ של המבחנים וההרצאות הארוכות והדדליינים פשוט מחזיר אותי להיות יצור מבוהל וסגור. מצד אחד אני לא רוצה לוותר לעצמי, אבל מצד שני אולי זה גדול עליי. העניין שאחראי שנים עם דיכאון אני לא ממש יודעת מה היכולות שלי... כלומר איך אני אמורה להבדיל בין משהו שהוא באמת יותר מדי למשהו שאני לגמרי מסוגל
לאחרונה עלתה מולי האופציה לנסות להתחיל אולי טיפול תרופתי ואין לי מושג על פי מה להחליט את זה ואם זה באמת אופציה, אבל בעיקרון השאלה העיקרית שלי היא כמה זה משפיע על החיים להיות בן אדם שלוקח תרופות קבועות, זה אומר שאני אהיה קשורה תמיד לזה שאני צריכה לראות רופא כי אני נוטלת תרופה קבועה? ויש גם את כל התופעות לוואי ואני כן הצלחתי להסתדר בכוחות עצמי כבר כמה שנים, אבל האם זה באמת עוזר?
הי יקרה, הרבה תלוי בסיבה שהתחלת ליטול את התרופה והאם הגורמים שהביאו אותך אז (דיכאון/חרדה/מצבי חיים מורכבים) חלפו או לחילופין למדת ליצור לעצמך כלים טובים להתמודדות עם אתגרי החיים.
לגבי הגמילה - אופן התגובה הוא מאוד מאוד אישי, ישנם כאלו שזה היה בקלות מרובה וללא קששים וכאלו שהיה להם קשה יותר. לטעמי, לפעמים לבלבל את עצמך עם עודף מידע עלול לייצר ציפייה לקשיים שתממש את עצמה. לכן, טוב שקראת ואת מודעת לחוויות שונות ומכאן אם החלטת לסיים את הטיפול עשי זאת עם פיקוח רופא לאט ובזהירות ואני מחזיקה לך אצבעות שהחוויה תהיה קלה וטובה. מה דעתך?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו