די, הלכתי לאיבוד. לגמרי. עברתי כל פסיכולוג אפשרי, כך שכבר אני לא יודעת מה נכון ומה לא נכון.
יש לי מטפל ששותק כל הפגישה, וזו שתיקה כל כך יקרה.
אבל כסף בצד, זה מוציא אותי מדעתי.. הוא פשוט יושב ושותק ומסתכל עליי, עד שאני פורצת בבכי מרוב תסכול.
ואני יודעת שהוא טוב, אני יודעת שהוא לא ככה עם אחרים, אבל רק איתי...
אמרתי לו את זה כל הזמן, כל פגישה, אבל שום דבר לא עוזר להזיז אותו מהמקום הזה..
והרבה יותר זול כבר לבקר במנזר השתקנים.
חושבת שהגעתי לנקודת שבירה, כתבתי לו שלא אגיע לפגישה ביום ראשון. והוא גם לא טורח לענות.
מרגישה שלא אכפת לו.
שלא אכפת לאף אח
