היה לי קשה היום והיה לי דחף
נאלצתי לבקש מאחותי הקטנה שתהיה לידי ולא תלך
כי לידה לא אוכל לעשות כלום
כמובן היא לא יודעת ולא הבינה
אני מרגישה רע ומשוגעת
זה משתפר מתישהו?
מילצרתי מישהי היום בעבודה
רציתי ללכת אליה
להגיד לה
״היי גם אני״
להגיד לה שאנחנו ביחד
שאנחנו אותו דבר
שיש לנו את אותו עור
את אותה יד
אבל לא
אני לא מספיק אמיצה
היד שלי חלקה
והלוואי והיא הייתה כמו שלה.
לפעמים אני חושבת לעצמי
כולם מתמודדים עם זה?
לכולם יש בעיות נפשיות?
כולם או חותכים או לא אוכלים?
או שיש כאלה שלא?
גדלתי לעולם כזה
שאחד מהמחלות האלה חייבת להיות ברירת מחדל
אין לי שלב אחד בחיים שהרגשתי נורמלית
שהרגשתי בלי בעיה
שהייתי חופשיה
בעצם היה לי שלב אחד כזה
הוא היה לי מוזר
אז חזרתי
חזרתי לברירת מחדל
לכולם זה קורה?
-
6 תגובות
אני מתלבטת, שואלים בשאלון לפני הצו ראשון אם הייתי בטיפול פסיכולוגי או אי פעם חתכתי, עכשיו הייתי בשניהם, אבל אני מאחורי זה, ההרגשה לא תמיד עוברת ואני תמיד חושבת על זה אבל אני לא חושבת שזה משהו שיוכל לפגוע לי במהלך השירות ואני יכולה להבין למה אחרים לא יבינו ככה ויחשבו שאני לא בסדר, אמא שלי והפסיכולוגית שלי אמרו לי לשקר, כי אני יחסית מאחורי זה ואם אני נופלת זה רק תקופות והן לא תמיד מודעות לזה, אבל אם אני אשקר אני מרגישה שכל התהליך שעברתי הוא לשווא שאני ככה בשניה מוחקת את כל מה שעברתי, אז אני צריכה עזרה בהתלבטות. לסמן שהייתי אצל פסיכולוג
-
1 תגובה
אני לא יודעת אם ללכת לבית ספר
יש לי בבוקר מבחן , לא הלכתי מיום ראשון לבית ספר כי אין לי מספיק כוחות נפשיים לסחוב את עצמי ולראןת כל כך הרבה אנשים, זה כל כך קצת לעשות ולוקח ממני כל כך הרבה
אני חא יודעת אם ללכת או לא, כי אני לא למדתי למבחן לא הייתי מסוגלת ללמוד ולא הצלחתי להביא את כצמי למצב של למידה
אבל אני לא רוצה להדפק עם מועדי ב ואין לי כוח להתחיל להסביר להורין שלי הכל
-
1 תגובה
יש לי מחר תור לרופא שיניים,ֶלא הייתי ברופא שיינים כבר 8 שנים, פען שעברה שהייתי לא הפסקתי לבכות והייתי על הצקף חרדה, לפני שנה וחצי בערך התחיל לכאוב לי ורק עכשיו יש לי האומץ ללכת לרופא וגם כי די הכריחו אותי כי אני חיה על כדורים מרוב כאב, אני לא יודעת איך להתמודד עם זה מחר, זה כל כך מפחיד אותי, עזרה? אנשים עשו טיפולים?
-
3 תגובות