אני מתמודדת (יותר נכון לא מתמודדת...) עם דיכאון, הפרעת אכילה ועוד ועוד... בנוסף, עברתי לפני כמה חודשים פגיעה מינית.
רציתי השנה להתחיל חיים חדשים בפנימייה, וחשבתי ששם כל הצרות שלי ייגמרו. ובאמת הבדידות נעלמה, הייתי מוקפת בתעסוקה ובחברה שאהבה אותי מאוד, לראשונה בחיי הרגשתי שטוב לי...
כל זה החזיק מעמד שלושה שבועות. באחד הלילות בפנימייה שפכתי את ליבי לאוזני שתיים מחברותי לחדר, הפגיעה היתה אז טריה מאוד והרגשתי שאני מוכרחה לספר למישהו לפני שיקרה לי משהו רע מאוד... מה שלא ידעתי זה שבחדר ליד ישבה המדריכה והאזינה להכל...
העיפו אותי כמה ימים אח"כ.
מדוע הוציאו אותך מהפנימייה? הרי שיתפת חברות שנפגעת מינית.
יש לך יותר מסיבה אחת. קודם כל, אם יש משהו שאת אוהבת לעשות, זה יהיה חבל אם לא תפתחי את זה. דבר שני, אם יש לך תכנית לעשות בגרויות, אולי שווה לשים פוקוס גם על זה, ולמצוא מחדש איזושהי סיבה ומטרה לקום בבוקר. תנסי למצוא כל את מה שיכול לתת לך סיבה לקום בבוקר, בדרך כלל זו מטרה ברורה, עם יעדים. תחשבי עם עצמך, איך המטרה הזאת תשרת אותך לטווח הרחוק, ואיך היא תפתח אותך. כל הדברים שיש להם ערך רב - הם בחינם לגמרי, כמו משפחה, חברים, כשרונות, אמביציה, פיתוח עצמי (את יכולה לשמוע ביוטיוב הרבה מאד
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחובגלל שהם לא רצו להתמודד עם ההשלכות של הפגיעה... מושחתים!!!!
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחובחוויה שלי, אחד הדברים הקשים ביותר זו באמת ההרגשה שאין טעם לחיות. אין שום סיבה, מטרה או קצה חוט, קטן ככל שיהיה,
לאיזשהו אופק טוב יותר.
זה מאוד קשה, אבל אם מצליחים להתגבר ולראות מעבר ל-"ענן השחור" המייאש והחסר כל תקווה, זאת יכולה להיות התחלה וצעד קטן בדרך לשיפור המצב. להאמין שדברים יכולים להשתנות ולהיראות אחרת.
רבים מאיתנו מצאו או מוצאים את עצמם בסיטואציה דומה לשלך, תקועים בבית ומרגישים ריקנות אכזרית, אבל אני תמיד מנסה
להתעודד מהעובדה שיש אנשים שהצליחו "לצאת" מזה. אנשים שהיו תקועים יותר משלושה חודשים, יותר משנה ואולי אף יותר מכמה שנים, אב
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהיי את את כרגע?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהי יקרה, קודם כול קבלי חיבוק גדול. כאב לי לקרוא את מה שכתבת. קשה לי הבין על סמך מה הוציאו אותך מן הפנימיה? מה הקשר בין הפגיעה המינית לשהות בפנימיה?. האם הורים שלך יכולים להתערב או לעשות משהו?. בכול מקרה, אני מבינה את הייאוש שלך. לגמרי. מצד שני, חיים בפנימיה הם רק אופציה אחת לחיים וגם היא מסתיימת בגיל 18..... חשוב מאוד שלא תוותרי על טיפול וגם תקבלי הכונה לפנימיה אחרת שיש בה גם טיפול (ויש כאלו), וכך תוכלי גם להיות עטופה מבחינה חברתית אבל גם לקבל את הטיפול שאת זקוקה לו. מה דעתך?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו