הי לכולם :)

מקווה שזה בסדר לרשום את הכל כאן, זה ישמע קצת כמו בליל פסיכוטי, אבל חייבת להקיא קצת מלל החוצה. אז ככה, אני חווה מנעדים שהם טו מאץ' במצבי רוח. בצבא אבחנו אותי עם "מאפיינים של אישיות גבולית", ומאז לא יחסתי לזה חשיבות, כמעט 10 שנים מאז. יש על זה הרבה סטיגמות, על כך שמי שמאובחנים בזה הם בלתי נסבלים, ולכן אני לא מתה להצהיר שאני כזאת, זה כמו אות קלון - אבל בקהילה הזאת זה מרגיש cozy וסביבה בטוחה. עם כמה שזה קשה לי, אני יודעת להיות לבד ונחשבת למסתדרניקית ולחתולה שנופלת על הרגליים. אני רווקה המון שנים, טיילתי לבד בהרבה מדינות ולכמה ח