היי..
אני בת 39, רווקה ללא ילדים מובטלת חצי שנה ועם עוצמת הכאב שיש בתוכי אין לי מושג איך אחזור למעגל העבודה ,איך אפרנס את עצמי, אני מוצפת בחרדה ואשמה, אני מרגישה טיפשה, כישלון, אפס, אין לי אמונה בעצמי, ביטחון העצמי שלי בריצפה יחד עם הכבוד שלי, אין לי בעל או ילדים ואני לא מרגישה שיש לי את הכוחות לבנות משהו שיהיה בעל משמעות בחיים שלי, יש לי רק את אמא שלי והפחד הכי גדול שלי הוא לאבד אותה, נשארה לי טראומה קשה מסבתא שלי, פחדתי לשתף אנשים.. גם זרים כי אני באמת חוששת שזה יכאיב להם אם אתם מאוד רגישים ופגיעים אל תמשיכו לקרוא. יום לפני שסבתא שלי
היי לך,
את מביעה את הקושי והסבל והפחד מהבלתי נודע. קשה להתמודד עם הכל, וכפי שאת מתארת, שאת מרגישה לבד, בלי בן זוג או ילדים, הטראומה שעברת עם סבתא שלך והחששות מהעתיד.
תראי, אנחנו כאן, אז כדאי למצות את המיטב ממה שאפשר, לא ככה? למה אנחנו כאן? שאלה פילוסופית, התשובה שלי היא שאנחנו כאן כדי להתפתח, ללמוד שעורים בחיים ולהתקדם. לכל אחד יש את המסלול שלו, הקצב שלו ומה שהוא אמור לעבור.
כדאי שתמצאי משמעות בחיים שלך, משמעות יכולה להיות בהמון דברים מסוגים שונים, גם דברים קטנים, כמו לעשות הליכה בחוץ ולהבחין בפרח יפה או בכלב חמוד, משמעות בנתינה לאנשים א
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהמון פעמים חשבתי על המוות וקראתי וראיתי המון סרטונים על הנושא וגם חשבתי לעצמי למה אנחנו פה ועד היום אני חושב למה אנחנו פה.מה שכן אני יכול לומר שהבנתי שבעצם המוות הוא לא משהו שצריך לחשוש ממנו, יש את האפשרות של מי שלא מאמין אז אם מתים פשוט לא מרגישים כלום והכל נגמר - חידלון. מי שמאמין (לא צריך להיות דתי) אז מבין שיש נשמה והגוף שנטמן באדמה מוציא נשמה שממשיכה לעולם אחר, אולי טוב יותר, אולי פשוט יותר ויכול להיות שכשהנשמה עוברת הלאה אז כל מה שחווינו בעולם הזה מתגמד והופך חסר משמעות אז כמו ששרי כתבה לך, למצות ולהנות מהחיים.
אגב אחד הדברים שנת
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחותודה רבה ורד על התגובה, בכיתי כשקראתי את מה שכתבת הצלחת לגעת בי, לא עזר לי לשתף ,שיתפתי אנשי מקצוע (בתחום) במה שעברתי והרגשתי, ניסיתי כדורים שונים ללא הצלחה, באמת שניסיתי ..
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו