החיים שלי הם הדבר הכי יקר לי. היום אני מבין את זה. פעם לא.
בעבר פגעתי בעצמי במודע ושקעתי בתהומות הכי גדולים שהאדם יכול לדמיין בכלל. אבל עכשיו? אין לי כלום בחיים כמעט מלבדי. היום, בניגוד לעבר, אני כבר אוהב את עצמי. אני לא פוגע בעצמי יותר. טוב לי לבד ואני משקיע כמעט את כל זמני רק בי, בטובתי ובבריאות הנפשית שלי.
אבל לצערי, אני בן אדם רגיש. אני תמיד אוהב לעזור לאחרים כשקשה להם, גם אם אני יודע שזה עלול להיות על חשבוני.
הייתי רוצה שאלמד לשים גבולות ברורים - כן, אני רגיש ואוהב לעזור לזולת, ולפעמים אקריב מעצמי כדי שלאחר יהיה טוב, אבל עד מתי?
עד מ
