הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit
אפרת_זיו לשעבר מנהלת הקהילות והמדיה החברתית של כמוני.קופיהוליקית, צרכנית אינטרנט אובססיבית, ישנה למרחקים ארוכים, מתמודדת עם מחלה אוטואימונית הפוגעת במפרקים וברקמות החיבור של הגוף.חבר קהילה · 25.9.2012הי לילי,
איזה סיפור עברת! מטורף! מה נאמר לילדים בהתרחשויות שכבר עברת? איך הם קבלו את זה?
חשוב לתת להם תחושת ביטחון ומצד שני גם לא לדבר יותר מידי ולהתעסק יותר מידי במילים - מחלות, בריאות, רופאים וכל הטרמינולוגיה.
אני עצמי חולה כרונית ואחד מבניי גם.
אנחנו מאד משתדלים לא לדבר פה ולא להתעסק עם הנושאים.
זאת למרות שכמובן שיש דברים שקורים פה ששונים מאורח חייםרגיל - יותר בדיקות, תרופות קבועות, אשפוזים/טיפולים לפעמים וכן הלאה.
משתדלים לשדר עסקים כרגיל וכשיש התקף - להציגו גם כדבר של מה בכך, שקורה, שבא - ויעבור.
-
Edit הי אפרת. תודה על התגובה. בפעם הראשונה סיפרנו לילדים, אי אפשר היה שלא לספר, וכאמור היה להם לא קל בלשון המעטה, היינו צריכים לתת להם המון תמיכה, גם מצד המשפחה המורחבת. כצפוי עד היום מלווה אותם אובדן התמימות שיש לרוב בילדות, האשלייה שכולם בריאים וחיים לנצח... אבל כמה שננסה להגן עליהם לא נוכל למנוע מהם את המפגש עם המציאות.
הלוואי שתהיה לנו שנת בריאות ויציבות.
-
Edit
אפרת_זיו לשעבר מנהלת הקהילות והמדיה החברתית של כמוני.קופיהוליקית, צרכנית אינטרנט אובססיבית, ישנה למרחקים ארוכים, מתמודדת עם מחלה אוטואימונית הפוגעת במפרקים וברקמות החיבור של הגוף.חבר קהילה · 27.9.2012אנחנו סיפרנו לילדים הכל ובעלי כתב להם סיפור ילדים חמוד על בית חולים שגורם להם לראות את זה באור ידידותי
כמו שיש בית ספר בית כנסת בית כסא (שרותים) יש בית חולים
הולכים - חוזרים.
-
Edit
ערן ברקוביץ פסיכולוג רפואי מומחה.חבר קהילה · 27.9.2012שלום לילי
עברת אתגרים ותהפוכות במהלך השנים האחרונות שהקשו עלייך ועל משפחתך. ניתן להבין איך בתור אימא ברצונך לשמור על הילדים מפני קשיים ומחלות או כל סכנה אחרת.
מתוך הדברים אני מבין שאת חשה בחרדה של הילדים, למרות הניסיונות להסתיר ו"לחסוך" זאת מהם. גם אם אינם יודעים מה בדיוק קרה באותן "בדיקות תקופתיות" הם כנראה חשים שמשהו אינו כשורה.
חשוב להכיר את נקודת מבטם של הילדים, אשר לרוב אינם מבינים בדיוק את המושגים "בדיקות תקופתיות" , "אוטם" או "צינתור", רוב המידע שעובר אליהם ומענה לשאלות כמו כמה זה מסוכן? מדאיג? עובר באמצעות
-
Edit
אפרת_זיו לשעבר מנהלת הקהילות והמדיה החברתית של כמוני.קופיהוליקית, צרכנית אינטרנט אובססיבית, ישנה למרחקים ארוכים, מתמודדת עם מחלה אוטואימונית הפוגעת במפרקים וברקמות החיבור של הגוף.חבר קהילה · 27.9.2012ערן נגע בנקודה חשובה מאד; ליידע את הצוותים החינוכיים/המטפלים בשינויים במצב (קרי, אשפוזים, העדרויות וכו). חשוב להכיל בזמנים אלה יותר את הילד, להיות סלחן יותר וכיו"ב.
-
Edit
ערן ברקוביץ פסיכולוג רפואי מומחה.חבר קהילה · 29.9.2012שלום לילי
אין לדעתי חשיבות לקרוא לילד בשמו, ואכן נראה שעשיתם דברים רבים בכדי לעזור לילדים להבין ולקבל את מצבך הבריאותי והטיפול והשיקום לאחריו. עם זאת, מכיוון שאת מתארת סימנים שאין די בכך: מצד אחד את מבחינה בסימני חרדה אצל הילדים ומצד שני את נמנעת מלספר וחשה שיש לך מה להסתיר, כדאי לפעול בדרכים נוספות בכדי לשפר את ההרגשה (בנוסף לדרך הנכונה בה פעלתם עד עתה).
חשוב לציין שאיני מכיר אותך (מעבר לכתוב), את הילדים ואת דרך התנהלותכם בבית לכן הניתוח והעצות שלי מוגבלות ותצטרכי להתאים אותן להרגשתך ולילדים.
מכיוון שהנושא נדון בצורה ז
-
Edit ערן, תודה רבה על תשובתך המקיפה והאמפתית. כ״כ נכון מצידך לדבר גם על חששותיי הרבים ואתה אכן צודק - אמנם יחסית לשבץ ולשיקום שעברתי בעקבותיו, הפעם הפגיעה הרבה יותר ״קלה״ אך לא כך הדבר מבחינה רגשית, כי הפעם השנייה שבה החיים מתערערים ככה היא הרבה יותר מפחידה, ואם חשתי שעשיתי עבודה רגשית מעמיקה בפעם הראשונה, הרי שהפעם חרדות חדשות רק נוספו ועוררו מרבצן גם את הישנות... והבלבול וחוסר האונים רבים מאוד... בתחילת השיקום אכן נפגשתי פעמיים עם פסיכולוג מטעמם אך לא הצלחנו לעשות עבודה מספיק מעמיקה. האם לדעתך עליי לפנות לטיפול בטראומה? האם יש לך המלצ
-
Edit
אפרת_זיו לשעבר מנהלת הקהילות והמדיה החברתית של כמוני.קופיהוליקית, צרכנית אינטרנט אובססיבית, ישנה למרחקים ארוכים, מתמודדת עם מחלה אוטואימונית הפוגעת במפרקים וברקמות החיבור של הגוף.חבר קהילה · 6.10.2012זה גם נורא תלוי בגיל הילדים ובגרותם
אני למשל תמיד פוחדת להכניס אותם לחרדות איומות
-
Edit
ערן ברקוביץ פסיכולוג רפואי מומחה.חבר קהילה · 7.10.2012שלום לילי
אני חושב שהפנייה לייעוץ והכוונה לעשות עבודה מעמיקה יותר היא מאוד נכונה ולטעמי כדאי לעשותה.
אני תמיד ממליץ לפנות לפסיכולוג במחלקה/מרכז בו את מטופלת מכיוון שיש יתרון גדול לפסיכולוג שהינו חלק מהצוות הטיפולי בך ונמצא בקשר עם שאר הצוות במחלקה.
אם תרצי, תוכלי לכתוב לי בהודעה פרטית (לוחצים על השם שלי ומגיעים לאפשרות זו) באיזו מחלקה ובית חולים את מטופלת ואני אמצא את הפסיכולוג שיכול לעזור לך שם. (השרוות קיים בבתי החולים הגדולים ואלו הנמצאים במרכז, אם צריך אעזור למצוא גם אלטרנטיבה טובה)
חג שמח
ערן
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.שלום רב.
שאלתי היא, האם נכונה הקביעה שרעלת היריון צפויה להתפתח יותר אצל נשים עם נטייה לקרישיות יתר? והאם אישה עם היסטוריה של רעלת היריון ראוי שתהיה מוגדרת בהיריון הבא כהיריון בסיכון גבוה ותעבור בירור לקרישיות יתר?
תודה מראש
-
Edit
ד"ר נעמי לוין יינה בוגרת ביה"ס לרפואה בירושלים. מומחית ברפואה פנימית ונפרולוגיה. רופאה בכירה במכון לנפרולוגיה ויתר לחץ דם במרכז רפואי שיבא, תל השומרמנהל קהילה · 25.7.2012שלום לך הרעלת הריון קשורה בהכרח עם קרישיות יתר וגם לא נגרמת מכך. לכן גם לא מקובל לעשות בירור לקרישיות בכל אחת שהיתה לה הרעלת. הריון לכשעצמו יכול לגרום לקרישיות יתר בנשים שיש להן נטיה בסיסית לכך. זה יותר יתבטא בהדלפות למשל מאשר ברעלת. כמובן שכל מקרה לגופו והבירור הנדרש שונה מאחת לשניה. -
Edit תודה על תגובתך המהירה! שאלה נוספת, קצת מסובכת:.. האם אצל אישה עם נטייה לקרישיות יתר בהיריון, מתן חיסון (למשל נגד שפעת) יכול להוות קטליזטור להתפרצות הנטייה?
שוב תודה
-
Edit
ד"ר נעמי לוין יינה בוגרת ביה"ס לרפואה בירושלים. מומחית ברפואה פנימית ונפרולוגיה. רופאה בכירה במכון לנפרולוגיה ויתר לחץ דם במרכז רפואי שיבא, תל השומרמנהל קהילה · 25.7.2012לא שידוע לי אבל זה ממש לא בתחום העיסוק שלי.. כדאי להתייעץ עם המטולוג מומחה בקרישה בנוגע לכך -
Edit תודה רבה לך ולילה טוב!
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.שלום רב,
שאלתי היא האם יכולה להיגרם דיסקציה של עורק בצוואר כתוצאה מטרומבוזה בסינוסים הורידיים במוח? קראתי שלרוב הדיסקציה נגרמת כתוצאה מטראומה בצוואר, אך אצלי לא היתה טראומה כזו.
תודה מראש.
-
Edit
פרופ-איתן-אוריאל מומחה בנוירולוגיה, בעל תואר שני במחלות כלי דם של המוח. מנהל המחלקה הנוירולוגית מרכז רפואי בלינסון. מזכיר האיגוד הנוירולוגי בישראל.מנהל קהילה · 24.7.2012לעיתים מדובר בטראומה קלה מאוד שאיננה זכורה על ידי החולה ולעיתים אין כל היסטוריה של טראומה. ישנם מצבים מסוימים , מולדים ונרכשים, הגורמים לכלי הדם להיום רגישים יותר ולפתח דיסקציה גם ללא טראומה. אני מציע להתיעף עם הרופא המטפל לגבי המקור לדיסקציה .
-
Edit ד״ר תודה על תגובתך. שאלתי היא האם יכולה להיגרם דיסקציה כתוצאה מטרומבוזיס שארע זמן קצר קודם לכן? מה המשמעות של הימצאות טרומבוזה כזו? האם היא יכולה לגרום לקריסה של העורק, שאולי היתה בו חולשה מולדת?
לא ברור לי המקור לכאבים שתיארת והקשר לאירועים שעברת. אני מציע לפנות לרופא המטפל לצורך קבלת היסטוריה רפואית מלאה וביצוע בדיקה גופנית. בהמשך יהיה ניתן להציע גם טיפול מתאים.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוד״ר אוריאל ואיציק היקרים, תודה רבה על תגובתכם המהירה והמפורטת. בהחלט אעשה כעצתכם.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו