לפני יותר משנתיים כתבתי כאן פוסט מתוך מצב נפשי מאוד קשה. הייתי עמוק בתוך בדידות, ניתוק ותחושת תקיעות. אפליקציות הכרויות הפכו אצלי כמעט לאובססיה. שעות על תמונות, ביוגרפיות, ניסוחים, ניסיונות להבין מה לא בסדר בי. וכלום. מעט מאוד עניין אם בכלל. ובמצב שהייתי בו, זה כבר הפסיק להרגיש כמו "אפליקציות שלא עובדות" והתחיל להרגיש כמו הוכחה לזה שאני פשוט לא מספיק טוב, לא מספיק מושך או לא מספיק רצוי.
אני זוכר שהדבר שהכי כאב לי אז לא היה רק להיות לבד, אלא להרגיש שאני כבר לא באמת בתוך החיים שלי. כאילו השנים עוברות ואני פשוט תקוע מאחורי זכוכית בזמן ש
-
3 תגובות
