שלום, אני בת 26 7 עוד מעט לפני 5 שנים עברתי שני אירועים אשר שינו וטלטלו את חיי אפשר לומר שחיי השתנו מקצה אחד לקצה השני, אציין שניסיתי הכל שיחות טלפון לערן טיפול פסיכולוגי טיפול cbt והמצב לא השתנה.... אני ממש על סף שיברון אפילו ששיתפתי את אמי על כך ברגע של שיברון דבר אשר לא נהוג לי לעשות לשתף את משפחתי בחיי האישיים מה שכן חשבתי שברירת המחדל היחידה שנותרה לי היא לשים קץ לחיי אך החשש היחידי שלי היא כיצד משפחתי תגיב לזה הם יהיו המומים ולא מבינים בטח... ואין לי מושג איך להתמודד ואיך אולי לנסות להסביר להם זאת שלפחות יבינו ולא ישפטו אותי...
א
?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחויכולה לאמר לך מנסיוני האישי שחוויתי גם ארועים מטלטלים מאד בפרק זמן קצר, בתקופה שאני בעצמי הייתי מדוכדכת מאד והרגשתי כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגלי...
הייתי בטוחה שזה ישאר כך לנצח, לא האמנתי שאוכל לצאת מהשברון ומהטלטלה שחוויתי התקפי חרדה, דיכאון ומחשבות טורדניות ומתחת להכל כאב עצום...
אני שנתיים בלופ הזה, אבל במבט לאחור אני רואה שעשיתי דרך, קודם כל הטיפול התרופתי עזר גם, טיפולים רגשיים שונים, והזמן שעושה את שלו, עדיין הפצעים קיימים, אך הם כואבים פחות, אני מאמינה שלאט לאט, עם עבודה ושיתוף וטיפול נכון, יש דרך להרגיש טוב יותר, אני גם הייתי מי
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחומצטרף לכל מילה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהכל זה תקופות, בע״ה הכל יהיה מאחרייך
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואני חושב שזה יהיה מאד מאד קשה וטראומתי עבורם. ונראה לי שהמצב שלך הוא כנראה הרבה יותר פתיר ממה שנראה לך. תחשבי שאת שבעוד שנה שנתיים יכולה להיות במקום הרבה יותר טוב, להסתכל אחורה ולהיחרד מכך שכמעט היא לא הייתה קיימת. הכל בגלל החלטה אומללה. השלב הראשון הוא כנראה ללכת לטיפול, לשפוך את הלב. באמת שהדברים יכולים להשתנות!
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחועדן,
אני רוצה לשתף אותך בחוויה שלי
לפני קרוב לשנה(וואו עבר כל כך הרבה זמן...)
הייתי בתקופה מאוד מאוד קשה.
כמו שאת מתארת-תחןשה שאין מה לעשות, שיברון לב מטורף, והבנה שאין מה לעשות חוץ מלעזוב את העולם...
גם אני שיתפתי את אמא ברגע של שבירה, והיא עזרה לי להשיג תור לפסיכיאטר.
בנוסף התחלתי טיפול פסיכולוגי אצל מטפל אמפתי.
כעבור תקופה קצרה הרגשתי טוב יותר.
הרגשתי שמבינים אותי, המצב השתפר מאוד.
כיום אני במקום אחר לגמרי ורוצה לומר לך: אפשר לצאת מזה!
יכו ליהיות שאת צריכה טיפול דינמי,שהוא יותר עובד על רגש וגם עזר לי מאוד.
אל תתייאשי!
יש מה לעשות.
בהצלחה
עו תמצ
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחומקווה מאוד, תודה, אני בסרט הזה מעל שנתיים, עם עליות מורדות
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחומזדהה מאד.
למרות שאני לא יודעת בדיוק מה עברת, אבל כאחת שחוותה משברים רבים בחיים, ונפלה הרבה. קמה ונפלה, ועדיין מתמודדת, ליבי איתך❤️
אנשים שמתמודדים במצבים כאלה הם בד"כ בעליי מודעות גבוהה מאד לעצמם ולסביבה.
יש בך כנראה משהוא שאין לאנשים אחרים, איזה רגישות מיוחדת ( אני משערת, מהנסיון שלי עם עצמי ועם אנשים שמתמודדים ריגשית ונפשית).
חשוב שתכירי בערך העצמי שלך, בתכונות הטובות שבך, ותדעי תמיד שכל שבן אדם יש בו גוון וצבע מסויים שאין שני לו.
שיש לי לצערי רגעיי יאוש כאלה, כמו מחשבות אובדניות, אני מנחמת את עצמי שכל עוד בורא עולם מחייה אותי, אז אני מ
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואמרת את התמצית.
החיים הם עבודה. הם לא לנוח.
מי שמתחיל לנוח - במידה מסויימת מתחיל למות
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחודברים נכונים כל כך,
להכיר בערך העצמי האמיתי שלי, כמשאב חיוני, לפעמים ברגעים קשים, אני לא מצליחה לראות את היופי שקיים בי...
ואכן זאת באמת עבודה יומיומית, כל יום בפני עצמו זה אתגר,
אני נלחמת וקמה ונופלת כ"כ הרבה פעמים ביום, בשבוע, ובכלל, ועדיין קשה...
ובכל זאת מה שאני עכשיו, זה יותר טוב משנה שעברה ולפני שנתיים, אז אמן והלוואי שעד שנה הבאה אהיה במקום טוב ויציב יותר!!
תודה על האפשרות לשתף ולהבין?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו