אסתר הכט

אז מה שקרה קודם שפכתי את ליבי ואז גיליתי שאני לא כל כך אנונימית ...מקווה שזה באמת הסתדר ...

כתבתי פה כבר הרבה על הדכאון ...מלחמה של שנים ...לאט לאט אני מבינה שיש עליות וירידות אבל דברים לא באמת משתנים 

אני מתה לסיים את המסע הזה כרגע כלואה בגלל האמונה שלי 

לפני שבוע הפסקתי את כל התרופות שלקחתי כי אפילו הרופא מודה שזה לכ באמת עוזר הפחידו אותי מתוצאות של הפסקה פתאומית כרגע אין באמת הבדל הדכאון קפץ היום כמו לפני שבוע סתם כי גיליתי שהאחיין שלי שוב חולה או בגלל שחברה של הבת שלי קיבלה קנס 

אני לוקחת הכל ללב מתקשה לקבל עייפה מלהתמודד 

ולא מאמינה ש

כמה היום הזה יכול להיות דפוק

הבת הגדולה שלי כל הזמן אומרת שאני אוהבת בת אחרת יותר ...אפילו אם זה נכון אני מראה לה אהבה וזה אף פעם לא מספיק לה היא כל הזמן אומרת אותה את אוהבת יותר ...הבת שלך האהובה 

הייתי בקשר התכתבותי עם 2 גברים מהאתר אני נשואה והם נשואים , רק דברנו ,אבל זה הרגיש לי כמו חטא , כל הזמן הוא אמר לי תמחקי שאף אחד לא ידע , כשהם דברו איתי על דברים שלא מתאים לדבר חתכתי, לא עשינו כלום אבל כאחת שחסר לה אבא ובעל הקשר הזה הופך למשמעותי מאוד אפילו שהוא אפלטוני , הכל התערבב לי הפחיד אותי , אז חסר לי ,אני מתגעגעת לשיחות מידי פעם אבל אני בן אדם שגם ככה מלקה את עצמו 24/7 אני לא יכולה לדאת גם רומנים דמיוניים, ואל תגיד ליזה כלום , למה פחדת ככ שמישהו ידע, שמישהו ישמע, אז חזרתי לבדידות עם עוד אכזבה והרבה רגשות אשם ....

אז כתבתי לפני כמה דקות אבל אף אחד עוד לא הגיב , אז הנה אני שוב כאן, דופקת תראש בקיר, פתאום הכל עולה , כמה שאני נלחמת בדכאון זה חלק ממני ,כמה כדורים אפשר לקחת איזה טיפולים לא עשיתי , בא לי למות ואני מצטערת שאין לי את האומץ לסיים עפ זה כבר

אני לא מפחדת מהמלחמה ,הלוואי והייתי מתה , אבל כל המצב לא מזהיר , החדשות , להיות בבית עם כולם ולעשות מחוייבות לעבודה ...

פתאום בא לי רק לבכןת ולבכות , נמאס לי מהחיים האלה , אולי זה נשמע לא טוב כשכל כך הרבה אנשים מתים מסביב אבל זו האמת שאני נאבקת בה שנים ובסוף אני יכולה להגיד זהו די אני עייפה מהחיים האלה 

אני סובלת מדכאון ,האמת שאני די בטוב בזמן האחרון

אבל גם כשהכל טוב הבטן מתהפכת , אני קצת מיואשת אבל תכלס אין לי סיבה ....

הרגשה מבאסת כאילו קשה לזרום 

תמיד יהיה פחד וקנאה וגעגוע והרהורים אבל לפעמים אתה אומר זה חלק מהחיים ולפעמים זה שואב אותך , אתה מסכם בגדול ואומר מיציתי, עייפתי 

בא לי שהכל יפסק ,שהחיים האלה יעברו 

רוצה לרדת מהרכבת 

לעצור הכל

איך מתחשק לי לבלוע איזה 10 כדורים 
אני תוהה לכמה זמן אני אשן ?

אני מבינה שזה לא  כמות מסוכנת אבל מה יקרה ? אני ארדם יותר מיום?

ההרגשה של ריקנות ,שאתה עושה מה שצריך , לא אשקר לפעמים הנכדים מעלים בי חיוך ולפעמים אתה עושה משהו ומרגיש סיפוק ,אבל הפחד להכשל ,להיות פחות טוב, לקבל ביקורת , האחריות של כל מה שאתה צריך לעשות והכל עליך לבד , זה כבד ובוא נוסיף לזה את כל הרגשות אשמה, על כל טעות שאני עושה, על מה שאני לא עושה ולפעמים רק על מחשבה  והקנאה , אני מקנא באנשים שמצליחים ,שאוהבים אותם ,שהם לא לבד ....כן אני משתגעת מהמחשבות שלי ,לא יודעת מה אמת ומה שקר, לא יודעת מה באמת אני רוצה, זה מבלבל כי אני הכי רוצה למות ואני כלואה פה בהבנה שאם אפסיק את הסרט הזה הסוף לא יהיה טו

יום אחד הכל יגמר ,אולי אני אבין שבזבזתי חיים שלמים, אולי אני אצטער, אבל אני אתפוס אומץ ואעשה משהו בשביל עצמי ,אולי יגידו הכתובת היתה על הקיר ,אולי קצת יצטערו ואז ימשיכו הלאה, העולם לא יתמוטט ולא יעצר , פשוט ימשיך בטירוף, אני כרגע עוד מקווה שמישהו ישמע את הצעקה ,שמישהו יעמוד לצידי ויחזיק אותי ,אבל יום אחד אשחרר, אם רק יכולתי לשתוק, יש הרבה אם .... אם הייתי ראויה ,אם הייתי מאמינה ...הכל היה אחרת1

הרבה פעמים אני אומרת שאני רוצה להעלם ,שאף אחד לא ידע איפה אני וכשנסעתי לאומן הייתינחסרת מנוחה , כאילו קשה לי להיות רחוקה מהבית , אבל היום שוב בא לי להעלם, בגלל שאין לי אומץ לסיים עם החיים האלה אני מרגישה שאני חייבת רגע לעצור הכל ,להתנתק ,אני נחנקת ,לא יודעת איך להמשיך ובשביל מה ,אני חייבת לעשות משהו

אני יודעת שאני לא מנהלתrאת העולם ולא מחליטה מי ימות ומי יחה, לא אני לא כזה חשובה ,אז למה אני מרגישה אשמה ? כאילו בגללי אבא נפטר ובגללי אמא  נפטרה ועכשיו סיפרו לי שבן של חברה נהרג במלחמה אז ישר אני חושבת על זה שקנאתי בה והנה גם אותו הרגתי