Declining mental health

ניסיתי לקחת זמן לעצמי

ניסיתי לדבר עם כל האנשים שיודעים ולראות מה התגובה שלהם למצב 

ניסיתי לישון הרבה ולהיות הרבה עם חברים והעצבות הזאת פשוט לא עוזבת

אני תמיד חוזרת לזה, בין אם אלה רק המחשבות שלי באמצע הלילה או כשאני עם חברים או כשאני לא מסוגלת להפסיק לבכות ולנשום כמו שצריך או כשאני מסתכלת על מה שאני עושה לעצמי

זה לא עוזב

ולמה זאת תמיד אני? כולם כבר התקדמו ורק אני באותו בור ולא מצליחה לצאת

אני יודעת שהייתי בסדר, למה עכשיו אני לא? ומה אם אני אף פעם לא אתקדם? הכל מזכיר לי את זה, הכל הורג אותי מבפנים 

אני שוקלת אשפוז 

אני באמת לא יודעת מה אני כבר יכולה לעשות עם עצמי, 

אני מתדרדרת בקצב נורא מהיר

אף פעם לא היו לי כל כך הרבה מחשבות אובדניות ורצון לפגוע בעצמי שרק מחמיר בתקופה כל כך קצרה 

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני לא יודעת איך לדבר עם ההורים 

אני לא יודעת איך להשיג תמיכה וממי וקשה לי

היי,
לפני חודשיים וקצת ניתק איתי קשר מישהו שהיה אח גדול בשבילי 
בהתחלה התמודדתי יפה מאוד, עכשיו כל הזמן בוכה על כל הזמן ורוצה לפגוע בעצמי אפילו
הוא היה שם בשבילי בתקופה הכי מדכאת בחיים שלי והיחיד שסמכתי עליו עם הכל
ניתק איתי קשר כשלאט לאט התחלתי להשתפר ובגלל שהוא לא הראה לי שאכפת לו ניסיתי להתנהג כאילו לא אכפת לי ונמאס לו
עדיין בקשר, הוא היחיד שיכול לעזור לי עם הלימודים כרגע, נמצאים בקבוצות משותפות גם
קשה לי להתמודד עם הכל, אני רוצה לחזור להיות אחותו הקטנה ואני יודעת שאין סיכוי שזה יקרה כי הוא רואה אותי כבנאדם זר וניסיתי להתנהג כאילו אני לא