אושרית

כתבתי שיר במגינה של השיר דילן של אודיה .

שיר שמתאר מסע של בנ"א שהיה במקומות נמוכים וב"ה החליט שהוא קם על שתי רגליים, לא מקשיב להרגשות המנמיכות ונילחם על החיים שלו!

הייתי במקומות מאוד נמוכים בשנה האחרונה, וב"ה אני במסע עם עצמי.

אני מודה לאלוקים שזיכה אותי להגיע לרגע הזה בחיי 🥹 

אני אשמח שתיכנסו ותעקבו אחרי הערוץ שלי 🤗

במנגינה של דילן

הלב שלי משקר לי בעיניים 

גורם לי לפחד חזק

ולהרים ידיים 

חי בסרט, יוצא לו לשיט

אני נשארת מסכנה. 

הלב שלי עושה עלי משמרת 

אין לי כוח , אבל הלב שלי בטיילת

ההוא שותה לי וודקה, ואני המסוממת 

איזה מסכנה.

יש מחשבות שאסור לחשוב

יש פחדים שרצים הלוך ושוב

אם אני אחשוב זה מסוכן

הפחד לוחש לי שהוא כאן

אני רוצה לחשוב, לא להלחם

אני לא רוצה שהפחד התחמם

המלחמה מתישה למות

אבל הפחד שומר שלא אמות

לא איכפת לי כבר למות

העיקר לא להרגיש ככה

חצי חיה חצי מתה

חצי כאן חצי שטה

חצי שמחה חצי עצובה

חצי שנואה חצי אהובה

חצי תקווה חצי חסרת מוצא

חצי מפחדת חצי רוצה

למות 😖

להצטרפות לערוץ שלי:

https://whatsapp.com/channel/0029Vb7QR2d6BIEmggqNZ215

כתבתי לאבא מכתב, 

מכתב חמוד, מכתב מהלב, 

כזה שכותבים בין אבא לבן. 

כתבתי לאבא את ליבי ההומה, 

את חוויות האתמול, המחר והווה,

את כלללל מה שליבי שר.

כתבתי לאבא מחשבות שחשבתי.

ולפתע צצה שאלה בראשי.

אשתף אותכם, ככה... באישי.

החיים הם גדולים. 

סוערים, סוחפים, מפחידים. 

איך נוכל לחצות לבד את הים? 

בא אלינו אבינו הטוב, 

עוטף אותנו בחיבה אינסוף, 

ומנהל לנו את החיים עד הסוף! 

כמה טוב הוא אבינו, 

נותן לנו לשחרר,

לא צריך להחזיק הכל לבד. 

אך...

אבא ציווה עלינו לבחור, 

ציווה עלינו לבחור בטוב. 

הכל אני זורקת על אבא. 

את הפחדים, החששות, הסערו

מלחמה.

אני במלחמה,

מנסה לאחוז ראש.

אני במלחמה,

חציו עז רוח, חציו בוש.

אני במלחמה,

רוצה לזכות בחופה.

אני במלחמה,

שלא יתכסה במפה.

אני במלחמה,

מול צל וכיווץ.

אני במלחמה,

שלא יתפוס ביוץ.

אני במלחמה,

בין מה שיהיה להיה.

אני במלחמה,

משהו חשוב דיה.

אני במלחמה,

עושה צעדים בשקט.

אני במלחמה,

כל צעד – פוקט.

אני במלחמה,

שאוכל לעזור בנברא.

אני במלחמה,

אבל בדרך חזרה.

אני במלחמה,

עושה צעדים עם מאמץ.

אני במלחמה,

אך עוד ינקד בקמץ.

אני עדיין במלחמה,

ה' נותן כוח.

אני במלחמה,

אבל בוחרת לנסות לשמוח.

להצטרפות לערוץ שלי:

https://whatsapp.com/chann

וואו, היה לי כיף בבת מצווה.

סוף סוף יש לי מצב רוח,

אחרי שנים שאני רודפת אחרי הרוח.

באלי לכבוש את העולם,

להשיג את כולם,

לא לישון לעולם.

אבל הבנתי שאני צריכה לישון,

כדי שהגוף לא יוציא לי לשון,

והדיפרסיה תבוא לבקר,

והמצב רוח יחזור לשקר.

באלי להשאר עירה,

לא מרגישה שיקרה לי רע.

נותן לי אנרגיות לחשוב על עשייה,

אבל נראה לי צכה לישון בשביל הבנייה.

ההבנה הזאת מעצבנת,

היא מחייבת, מחרבנת.

אך...

אני בוגרת, מתבגרת.

או...

לפחות משתדלת.

אז...

לילה טוב,

מקווה בקרוב.

להצטרפות לערוץ שלי:

https://whatsapp.com/channel/0029Vb7QR2d6BIEmggqNZ215

אני שוכבת במיטה.

אחרי יום, הפוכה.

מתכסה כבר בשמיכה,

אבל הראש... בפריחה.

אני צריכה לישון,

עוד מעט לקום, דחוף.

אבל אין סינכרון בין השעון,

לשאר איברי הגוף...

השעה מתקרבת לחמש,

והלב חושש,

איך הוא יצליח לקום,

אחרי הפיכת היקום.

לילות לימים, ימים ללילות,

כך מתהפכות היוצרות.

עם הרבה תפילות,

לא נשארו עוד ברירות.

כי אני צריכה לישון,

עוד מעט לקום, דחוף.

אבל אין סינכרון בין השעון,

לשאר איברי הגוף...

בא לי לישון.

לישון שינה שלא נגמרת,

שינה שהיא לנצח,

שינה שיש רק מקום אחד שישנים אותה. 😒

אני מרגישה משהו חזק.

זה קורה לי הרבה פעמים,

אך עכשיו זה מאוד חזק. 

ההרגשה הזאת שעולה לפנים,

חונקת את החיים.

זה כזאת מין הרגשה, 

שחונקת לי ת'גרון,

שאני לא מסוגלת לנשום.

יש משהו שאוכל לי ת'לב,

כנראה הוא מנסה להתגבר על כאב.

אך... 

אני לא מסוגלת לנשום,

וזה פיזי! זה לא רק חלום,

או... מין תחושה פסיכולוגית.

אני מרגישה את הנשימה נעצרת,

והגוש מתגבר וגודל,

למימדים עצומים.

אני מרגישה משהו חזק.

זה קורה לי הרבה פעמים,

אך עכשיו זה מאוד חזק.

ההרגשה הזאת שעולה לפנים,

חונקת את החיים.

אני עם עיניים עצומות,

שלא יראו שהם עצובות.

ואני ממשיכה להתעקש כמ

*הסיבה האמיתית* 

מביך אותי לכתוב,

אך אני לא רוצה לכאוב.

לא יודעת איך להתחיל,

אבל צריך להציל.

אז אני שוב עם הדף,

והעיפרון הנירדף,

לא מרימה את האף,

יושבת, כמו עלה נידף.

באתי לספר על מעשים שלא יעשו,

דברים שאני רוצה שיגססו,

על הדרך שבה זה נגרם,

על הסיבה שזה זרם.

זה התחיל בשרה,

ילדת חמד, עם שיער שחור קצר, 

ישבנו במרפסת, עם כוס קפה ביד,

והיד, היא... היתה פצועה וחבולה, 

נשארו בה צלקות.

שאלתי אותה לפישרם,

מה להם גרם.

ויום אחד רציתי גם.

זה גורם אמיתי!

אך בכנות,

הסיבה העיקרית, 

מתחילה עוד קודם...

זה בא בשלבים,

בשאלה תמימה,

בשביל לקבל הבנ

אבא, אני כבר שלוש ימים בלי כדור. 

אבא אני מרגישה בתוך בור סגור.

אבא, אם הוא עושה אני מפחדת,

ואם לא, אז למה סתם, להיות נודדת.

תלויה בכדור, רועדת.

אבא, נמאס לי כבר מלחמות,

כל יום תחת כותרות.

של פחד, של עצב, של תיסכול.

אבא, בהתחלה לא היה איכפת לי,

ועכשיו כבר נמאס לי.

פתאום אני מרגישה מלחמה,

אבודה,

מול כדור,

בעבודה.

אבא, מתי כבר תגאל אותי???

מתי תגאל אותי מעצמי,

מתי תגאל אותי ממלחמתי,

מתי תגאל אותי בכללי,

מתי תביא משיח,

מתי הכל יגמר,

מתי??????

להצטרפות לערוץ שלי:

https://whatsapp.com/channel/0029Vb7QR2d6BIEmggqNZ215

רותי,

רציתי לכתוב לך שיר,

שיסביר את רצוני הלא מזהיר.

אך... הוא נעלם.

טוב, לא סופית, ולא מוחלט,

אבל הוא מתהלך לאט.

אני ילדה הפכפכית,

משתנה ברגע רגשית,

לא בטוחה שזה לא יחזור,

אז אני רוצה לדבר שיעזור,

שלא יחזור...

 יצאתי לקבל השראה,

לכתוב על כל הרע,

שעשיתי,

שיצרתי,

שפגעתי,

שנפגעתי.

לכתוב על הרגעים,

שבאו דברים חדשים,

לא מוכרים,

זרים.

על מה שעומד מאחור,

על מה שגרם לכפור,

לרצונות,

להגיע, לנבור,

בנפש שלי,

שגם ככה שבורה אצלי.

אך אין בי אומץ,

אפילו לא קומץ,

להביט בזה ישר,

ולהשאיר את הלב מאושר,

שר.

אז אולי השיר הבא,

ידבר על מה שבא.

להתרא

*אני רוצה לכתוב שירים* 

אני רוצה לכתוב שירים,

על צורות וצבעים.

אני רוצה לכתוב שירים,

על החיים היפים.

אני רוצה לכתוב שירים,

על ציפורים מצייצות ושמש בתריסים.

אני רוצה לכתוב שירים,

על ימים וחופים.

אני רוצה לכתוב שירים,

על ימים רגילים.

אני רוצה לכתוב שירים,

על אנשים מחייכים.

אני רוצה לכתוב שירים,

על דמיונות של ילדים.

אני רוצה לכתוב שירים,

על אנשים צדיקים.

אני רוצה לכתוב שירים,

על ילדים מוזרים.

אני רוצה לכתוב שירים,

על צורות וצבעים.

נמאס לי לכתוב שירים,

על הצבעים השחורים.

נמאס לי לכתוב שירים,

על ימים אפורים.

נמאס לי לכתוב שירים,

על דמעות