ראיתי אותה

ראיתי אותה.

אני נזכרת בכל אותם ימים,

שאני הולכת

ברחובות רבי עקיבא.

ראיתי אותה.

ואני נזכרת באותם הימים,

שאני יוצאת משולמית

עם עיניים דומעות,

ואני צמאה.

צמאה כ"כ.

עד שאני לא מסוגלת.

ראיתי אותה,

ועכשיו אני נזכרת.

כן,

אני ממש יכולה לחוש ת'תחושה,

את הצמא האדיר,

שיבוא מישהו

עם טיפה של לב,

שיבוא מישהו

שלא מפחד להסתכל לכאב.

ראיתי אותה.

ונזכרתי בזמן הזה.

ראיתי אותה.

ואני זוכרת מצוין

מזה להיות צמאה.

ראיתי אותה.

ולא רציתי שהיא תשאר כמוני לבד.

ראיתי אותה.

והייתי צריכה אומץ.

אבל ראיתי אותה,

ונגשתי.

ונתתי.

כמה מילים.

שאמנם הם כלום,

אבל