אני נמצאת בטיפול כבר חצי שנה,,אחרי תקופה של סחרחורת וכאב ראש וחרדות,,,אני רואה ממש שינוי לטובה,,,אבל אני מרגישה מועקה כזאת ולחץ כמעט כל יום,לא יכולה להסביר סוג של לחץ עמוק מהמצב,,רוצה לחזור לחיים שהיו לי קודם,אף אחד לא חולם מה שאני עוברת בתוכי,כי החיים שלי טובים ב"ה ,לפעמים אני מקבלת שוב את הסחרחורת והכובד בראש אבל אני כבר לא נבהלת מזה כמו פעם שחשבתי שזה מחלה,,,אני יודעת שזה סימפטום של חרדה,הבעיה היא שאני מתחילה להיות בלחץ מה גרם עכשיו לסחרחורת להגיע,כאילו למה אני שוב בחרדות,איך אני יוצאת מזה,,וכל טריגר שקשור לבריאות שלי או של בעלי וה
אני חיה בחרדת בריאות שנתיים,כל כאב אני רצה לרופא ועושה בדיקה,היו לי כבר כל הסימפטומים מהפחדים,צורך בנשימות עמוקות,דפיקות לב פנימיות חזקות,כאבי ראש,סחרחורת,הלכתי לטיפול וזה באמת עזר לי להבין שזה רק לחץ וכשהבנתי הכל עבר,עכשיו אני בבעיה חדשה,עשיתי אולטרסאונד בטן כי היו כאבים,לא מצאו הקשר לכאבים אבל הרופא רואה שיש " כבד שומני" זה מאוד מאוד הלחיץ אותי כי קראתי שזה מגיע ממתח כרוני ואני חושבת שזה הסיבה באמת, כי אני שוקלת רק 58 ואין לי סוכר,,,המצב הזה הבהיל אותי כי אני לא מפסיקה לחשוב לעוד איזה מצב החרדות יכולה להוביל אותי,אם זה פוגע בכבד לאי
אני סובלת שנה מחרדת בריאות,כל כאב קטן אני מפרשת להכי גרוע ,אני מטופלת ויש ימים יותר רגועים ופחות,הבעיה שלי שאני כל הזמן מחפשת בגוגל הרגעה אבל זה יותר מלחיץ אותי,כי אני רואה אנשים כותבים שהם מטופלים בתרופות ובטיפול והם לא יוצאים מזה שנים,אז אני מיד חושבת אם אני כן יצא מזה,,,,,,, עכשיו כבר שבוע שאני לא יכולה להירדם בלילה מרוב המחשבות המפחידות מהפחד מה יהיה איתי,נרדמת ב6 בבוקר וקמה אחרי שעתיים ושוב מחשבות מפחידות,
הפחד שלי הוא המושג הזה דכאון קליני,הבנתי שזה אומר להיות מנותק, אני מאוד בחרדות מהמושג הזה ,ושל דכאון עמוק אחרי לידה,,
וואו, זה ממש קשוח לחיות ככה, להתמודד עם כל זה 🥺🫂
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהיי אני מבינה אותך.מה שעזר לי שילוב של תרופה ציפרלקס וטיפול cbt תנסי זה יעזור לך. ותהיי תמיד עסוקה.(חבל שאני לא יכולה להמשיך עם הציפרלקס כיוון שמגיל 65 אסור לקחת ציפרלקס במינון 20מ"ג.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואז למה להתחיל ציפרלקס אם אני יודעת שבגיל מסוים צריך להפסיק, אז יהיה קשה מאוד להתרגל לתרופה אחרת,,,,וכבר לקחתי חצי שנה ציפרלקס זה לא ממש עזר לי,
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואני רק רוצה להגיד לך שאני יודעת כמה זה קשה, כמה זה כבד, כמה מרגישים ש... די! אי אפשר יותר.
אבל אפשר לצאת מזה, אם אלוקים בחר לך את ההתמודדות הזאת הוא נתן לך כוחות, את מלכה! פשוט מלכה! תחשבי כמה אנשים חיים כאן בעולם, נהנים, מבלים, אבל את, את לא כיף לך לחיות, ואת בחרדות, ובכל אופן את נלחמת וממשיכה לקום כל בוקר! מי מלכה יותר ממך??? את מלכה, אני מעריצה אותך!
אבל עם כל זה שאת מיוחדת זה קשה, ולא מגיע לך שיהיה לך קשה, מגיעה לך חיים טובים ומאושרים!
אני הייתי מציעה לך שתלכי לטיפול, למישהי שתעזור לך לסחוב, שלא תהיי לבד בכל ההתמודדות הזאת, לא מגי
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחויעל יקרה, את מתארת שיפור ובמקביל פחד שהחרדה תחזור ושלא תצליחי לצאת ממנה. הסחרחרת הזאת מוכרת היטב למי שעןסק בטיפול בפסיכוסומטיקה. העובדה שאת פחות נבהלת מהתחושות היא כבר התקדמות. בטיפול סי בי טי עובדים על המעגל הזה - תחושה בגוף - מחשבה "שוב זה מתחיל" - בדיקה אם אני רגועה - דריכות. ניתן לתרגל למחשבה שם, במקום לפתור אותה. למשל כשעולה: מה יהיה אחר כך? לומר זאת מחשבה לעתיד, לא ידיעה אמיתית. אזעקת שווא.
לצמצם את הבדיקה הפנימית" כשאת מתחילה להבחין בשאלה האם נרגעתי? למה אני עדיין כך? פשוט להחזיר את הקשב לפעולות הנוכחיות ולנסות "לצאת מהראש"
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחותודה לך אורית על ההצעה של הכדורים אבל אני לא ממש רוצה לחיות על כדורים,ניסיתי לקחת חצי שנה זה קצת עזר אבל לא הרבה,,,וכשהפסקתי ביחד עם המטפלת אחרי חודשיים כל החרדות חזרו,זה מראה לי שאין אפשרות לחיות בלי כדורים,אני רואה גם באתר שכולם כותבים שזה לכל החיים ולהפסיק גורם לחרדות שוב,אז אני מנסה CBT .זה עוזר לי קצת אבל אני חיה עם כזו הרגשה של לחץ,כמעט כל יום יש לי פחד ודריכות ומחשבות טורדניות מהמצב שלי,,אני ממשיכה הכל כרגיל,ומנסה לחיות עם המחשבות האלה כי למדתי שזה רק רעש רקע ולא ידיעה אמיתית,אבל לא תמיד זה הולך לי,כל הזמן אני נזכרת שאני שייכת
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחויעל יקרה, אני מבינה את חןוסר הרצון לטיפול תרופתי. מאידך, ייתכן כי אם נטלת משהו שלא מספיק סייע לך כנראה שאו שהמינון לא היה מספק או שהטיפול התרופתי לא היה מותאם מספיק.
אני חייבת לאמר שמה שאנחנו רואים בקהילה איננו מייצג כי אנשים כותבים כאן ברגעים הכי קשים שלהם ועל הדברים שלא עובדים להם -וזה מצויין, כי לשם כך נוצרה הקהילה אבל מה שלא קורה לצערי, מספיק לפחות אילו האנשים שכותבים לאחר שהם חזרו לפעילות מלאה ולחיים יצרניים וטובים וזה קורה ובשפע -איך אני יודעת? כי לפעמים הם כותבים לי באופן אישי ולפעמים הם חוזרים באקראי לספר.
טיפול תרופתי איננו
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחותודה רבה לך על המענה המהירה,,,,אני יגיד שוב שהחרדות האלה לא גורמים לי להתנתק מהחיים,ההפך אני יוצאת יותר לקניות למסעדות ,מבלה עם בעלי או חברות או משפחה,,,זה עושה לי טוב,,ממשיכה רגיל בעבודה ואני אוהבת את החיים מאוד, ב"ה ,הילדים בבית לא מרגישים שיש לי מועקה,,,אבל קשה לי עם הלחץ הזה,הפסיכולוגית אומרת לי שאני במצב זהב נגד מטופלים אחרים ואני גם לא צריכה כדורים כי היא רואה איך אני משתפרת,אבל קשה לי עם המחשבות האלה,אני בסוג של דריכות ופחד מה יהיה,מפחדת שזה יתפתח למשהו רציני,,,בעיקר אני מפחדת מהמושג הזה שאני שייכת לחולי נפש,
,,הדרך שהיא לימדה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו