חניתה אטון

הייתי בולימית 11 שנה לפני 20 שנה.

ניסיתי הרבה טיפולים וגם אשפוז מלא שעזר לי מאד אך לא היה מושלם וחזרתי לזה.

בסופו של דבר יצאתי מזה לבד, אחרי שלמדתי את כל הדרכים שבהן אני מקלקלת לעצמי. כשהחלטתי לצאת מזה - כל מה ומי שהפריע לבולימיה היה עזרה בדרך החוצה.

למדתי על הפעלולים שעושה המוח, ועל העוצמה שבבחירה לחיות. עם כל הקושי וחוסר המושלמות שבחיים. למדתי שאפשר לאכול הכל במידה ולא להשמין, אני רזה, גם אם אני חושבת שאני שמנה, אני יודעת שזה לא האמת. תכלס זה באמת כבר לא מעסיק אותי. יותר מענין אותי מה עושים מאשר איך אני נראית. דרך ארוכה עשיתי אבל למדתי רבות.