היום אני בת 31. מאז ומתמיד הייתי אנטי ומדוכאת. היו תקופות שהייתי שמחה ואם זה קרה זה תמיד היה בהגזמה. נקרא לזה היי. לא הכי חייכנית בתמונות מהילדות וגם בבגרות לא הייתי עליזה. כשהיו שואלים אותי מה נשמע הייתי עונה "לא טוב". אימי לקחה אותי לפסיכולוגית של קופת חולים בגיל 14. סבלתי נורא עקב היכרות קצרה עם בחור מחו"ל שהכרתי וחזר למולדתו. לא רציתי ללכת לבית הספר. הפסיכולוגית הפנתה לפסיכיאטרית והיא המליצה על כדורים. אמא לא הסכימה. בזמנו סבלתי גם מזיעה בידיים. זה נורא העציב אותי. מאוחר יותר עברתי ניתוח. בגיל 20 שוב פניתי לרופאת המשפחה שהפנתה דחו