הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.אחה"צ טובים (עלק...)
היום זה בדיוק אחד מהימים הנוראיים שאני מקווה שלא אפגוש..
אבל בכל זאת הוא הגיע ... יום מדכא שבו שאתה מתעורר שוב למציאות העגומה שלך שהיא ריקה מתוכן ושעמום טוטאלי...
שבו אתה מסתכל על עצמך במראה ואתה חושב מי זאת הדמות הזאת לעזעזל שמשתקפת ממולך?! מי זאת ?!? אני ממש שונא אותה.. מאוד !!!
הרבה זמן לא כתבתי ביומן האישי שלי ,הפעם הלכתי על קונספט ציבורי ושיתופי ,אני בן 32 רווק גר עם ההורים (עדיין), לא עובד כבר שנתיים , הייתי חצי שנה מאושפז בגהה , בגלל הפרעת חרדה / דיכאון / אגורפוביה ופוסט טראומה (איבדתי את הבת זוג שלי בפ
-
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 25.8.2015לילה טוב (בתקווה)
אכן, המירוץ היומיומי שאנו נאלצים לחיות בו נראה לא הגיוני אם אתה עוצר לרגע להביט או נאצלץ לעצור.
נשמע שהחיים זימנו לך התמודדויות קשות ואכן לעומתן המרדף אחר כסף והשכלה נראה לעיתים חסר חשיבות.דבריך גם הזכירו לי את שירו של מאיר אריאל "נשל הנחש" על המרדף האינסופי.
קשה להתבונן בחברים שהיית פעם כמוהם והיום אתה אולי מרגיש זר אך אין זה אומר שאין דרך אחרת, שאי אפשר
להתחיל ולמצוא את הדרך שלך והקצב שלך בחיים.
כתבת שהשינוי החל באובדן גדול ופוסט טראומה. ישנם היום טיפולים מצויינים לפוסט טראומה (ממחקרים שאני קראתי לאחרונה -
Edit עברתי תקופה של חצי שנה אשפוז יום בבית החולים של גהה , בהתחלה היה לי מאוד קשה להגיע ולצאת מהחדר בגלל האגורפוביה והחרדה , הייתי צריך לבלוע כל 3-4 ימים קלונקס בכדי להתגבר על הפחד מהחרדה שמה היא תפרוץ לי כשאני מחוץ למקום המוגן שלי (הבית) , לאט לאט עם הזמן התחלתי להשתחרר יותר ויותר ופשוט נהנתי להגיע יום יום עד שהתחזקתי והשתחררתי בנובמבר שנה שעברה , בעצם מאז אני לא מטופל מלבד טיפול תרופתי יומי וטיפול SOS למקרה הצורך .. החיים באיזשהו מקום נעצרו ואני לא מוצא את הנוסחה להחזיר אותם למסלול ולהתחיל להתרומם... אין לי פשוט כח ורצון , בגלל החוסר בהש
-
Edit
ד"ר מיכה וייס בעבודתי הציבורית אני הפסיכולוג הראשי במחלקה להפרעות אכילה למבוגרים בתל-השומר. אני מטפל הן בפסיכותרפיה בגוון התייחסותי והן בגישת ה-DBT, בהתאמה לצורכי המטופלים. הקליניקה שלי ממוקמת בגבעתיים, בגבול ת\"א.חבר קהילה · 26.8.2015אני שומע שקרה הרבה בשנה האחרונה, ועברת שינוי משמעותי מחוסר תפקוד מוחלט ומצב נפשי קשה, להתאוששות מרשימה. כעת מה שמונע לעשות משהו עם חייך, ולהתחיל להניע אותם דרך התפתחות אישית, לימודית או מקצועית זה בעיקר הראש שלך ('מתוסכל , מאוכזב , מיואש , ממורמר וקנאי לאחרים'). חפש את הדרך שלך להניח למרירות שתוקעת אותך במקום, והתחל לפעול בכיוון שתבחר. זה מרגיש הרבה יותר מורכב מזה? פנה לתהליך טיפולי שילווה אותך בחיפוש האופן לעשות את זה. -
Edit
מ מיכאל45 שלום,לפני 8 שנים אשתי נפטרה מסרטן. הבנים שלנו היו בני 6 ו-10. הגדול לאט לאט הסתגר בחדרו, עד שלא רצה לצאת לשום דבר. היו הרבה נסיונות טיפוליות, והוא היה בשני פנימיות טיפוליות. היום הוא בן 18 וחצי. בשנתיים האחרונות הוא בחדר שלו כל היום. חלק של הזמן הוא ישן כל היום וער כל הלילה. הוא משחק contra strike כל הזמן. הוא יוצא לחמם אוכל ולעשות מקלחת. הוא גם משתתף בסעודת שבת עם הוא ער באותו זמן. בקיץ הוא מסכים לבוא לחוף הים לפעמים.עכשיו אני רוצה ליצור קשר עם משפחות דומות.קראתי שביפן יש מיליון נערים שהסגרו בחדריהם, חלק מהם לפני כשלושים שנה, ועדיין בחדריהם. חייב להיות בארץ הרבה משפחות עם הבעיה הזאת.מיכאלחבר קהילה · 19.4.2018שלום דודי. מה קורה איתך בזמן האחרון? יש לי בן עם אגורפוביה. הוא בן 19. המקור של הבעיה היא bdd body dysmorphic disorder. הוא חושב שהוא מכוער מאוד, למרות שהוא בחור נאה. אולי יש לך רעיונות איך הוא יוכל לצאת מהבועה שלו, מהניסיון האישי שלך? הקמתי ארגון בשם אתחלה מחדש. יש לי קבוצת וואטסאפ להורים עם בן הסובל מאגורפוביה. עכשיו אני רוצה לפתוח גם למתמודדים עצמם. האם אתה מעוניין להצטרף או כמתמודד, או כמדריך, או שניהם? בברכה, מיכאל מוריס ירושלים -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 19.4.2018מיכאל יקר. כל הכבוד לך שאתה פותח קבוצה שתוכל להיות לעזר גם לבן שלך...האם אתה מתכוון לקבוצה שיהיו בה מפגשים פרונטליים? האם הבן שלך מטופל? תרצה לספר עליו יותר?... -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 19.4.2018דודי יקר. חוסר מעש ותוחלת הם סיבה לדיכאון ואם יורשה לי לייעץ לך .... אתה עדיין צעיר ואני בהחלט מזדהה עם ההרגשה שכולם סביבך ״מסודרים״ אבל מניסיון חיים עשיר וגם מניסיון אישי כל אחד מאיתנו חוטף מהחיים ״כאפה״ בשלב אחר . אני למשל עברתי תאונה קשה לפני כשנה. עשרות שעות ניתוחים וכמה חודשים בכיסא גלגלים שיה שחברי הטובים בזה אחר זה ״נפלו״ לטובת אימונים למרתון זה או אחר. אתה חייב להיות אמיץ ולהתחיל לעבוד לא חשוב במה ומשם להתחיל להתקדם. האם יש לך סל שיקום? אם לא בדוק אם אתה זכאי- במצב זה אתה יכול לפנות ללימודי קורס שמעניין אותך ולהתחיל לבנות לך ק -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 19.4.2018ובעניין הדייטים שאתה עובר - יכול להיות שבנות הזוג הפוטנציאליות בורחות מתחושה של חוסר אונים וחוסר תקווה ולאו דווקא מן העובדה שאין לך תואר/ עבודה. רבים מחברי מחוסרי תואר והם התקדמו באופן מרשים - יותר מהרבה בעלי תארים אחרים ומעולם לא היה להם קשי למצוא בת זוג...
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 23.7.2015חזק ועצוב!!!!!!!!!!! מה זה שמש בשביל? -
Edit
רוצה לגלות את הכאב לעולם אני יעל, סטודנטית לתרפיה באומנות, ומתמודדת בעצמי עם פוסט טראומה מורכבת. מנסה לעזור לעצמי הכי שאפשר. ורוצה להקל על סבלם שלם אחרים...חבר קהילה · 2.10.2020מאוהבת בשיר ובתחושה שהוא מביא איתו -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 2.10.2020קראתי שוב. עדיין אותו כאב חזק עולה מכול שורה...קשה.... -
Edit נותנת לך חיבוק , תפנה לי מקום לבכות ביחד
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 26.6.2015מקסים תודה. מזיז את הלב....
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.שלום לכולם , כבר 1 וחצי בלילה (עוד לילה לבן) בחייו של אדם עם הפרעת חרדה/פאניקה שמלווה לפעמים גם בדיכאון. חלילה אני לא כותב ממצוקה כרגע (בלי לפתוח פה לשטן) אבל מרגיש צורך לכתוב ולשתף , זה עושה טוב להוציא החוצה אפילו אם זה בכתב. אני בן 31 , גר בבית הוריי , לא עובד , השתחררתי שנה שעברה בחודש נובמבר מאשפוז יום בבית חולים גהה , הייתי שם חצי שנה , אציין שהם מאוד עזרו לי ולא אשכח זאת לעולם , תודה לצוות הנהדר שהיה לי שם!! לעניינינו , כיום אני לא עובד גר בבית הוריי ומקבל קצבה חודשית מביטוח לאומי , מלבד תחביב שפיתחתי באישפוז שזה צילום נוף וטבע
-
Edit
ב בחור ביישן אני בחור ביישן וחסר ביטחון, אני לא יודע איך ליצור קשרים חברתיים...חבר קהילה · 5.4.2015היי דודי, אני מאוד ממליץ לך לבקש מהמטפלת שלך להגיש אותך לסל שיקום, אני מקבל סל שיקום ויש לי מלווה תעסוקתית, חונך וכו'... שמאוד עוזר לי, והייתי ממליץ לך במסגרת סל שיקום לבקש עבודה במפעל מוגן מה שיעשה לך מאוד טוב לדעתי. המון בהצלחה, אחי. -
Edit דודי יקר,
קודם כל נפלא לשמוע שהצלחת להיעזר בעבר, וגם להגיע להישגים, למרות ההרגשה שאתה אולי קצת מקטין אותם.
אני מסכימה שכדאי לנסות ולקבל סל שיקום.
אפשרות נוספת שאני יודעת עליה היא קבוצות טיפול עבור אנשלים שמתמודדים עם חרדה בשלוותה ושווה לפנות לשם ולנסות להשתלב באחת הקבוצות.
כמו כן, הייתי אולי מנסה לראות האם יש איזו מסגרת טיפולית בגהה שתוכל להשתלב בה, כיוון שהיתה לה חוויה טוב שם.
אולי תוכל לפנות למרפאה בגהה?
נשמח לשמוע איך הולך לך.
-
Edit
ד"ר מיכה וייס בעבודתי הציבורית אני הפסיכולוג הראשי במחלקה להפרעות אכילה למבוגרים בתל-השומר. אני מטפל הן בפסיכותרפיה בגוון התייחסותי והן בגישת ה-DBT, בהתאמה לצורכי המטופלים. הקליניקה שלי ממוקמת בגבעתיים, בגבול ת\"א.חבר קהילה · 9.4.2015דודי- עוד מקום לבדוק קבוצות, במידה ואתה שיך ל'כללית' זה במרפאה ברמת-חן. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 10.4.2015דודי יקר. מה דעתך להתחיל לעבוד במקום כלשהו?, ישנה גם אפשרות לעבודה מוגנת. האם אתה מכיר את הסידור הזה? -
Edit היי שלום לכולם ,יוסל'ה אני לא חושב שלהתקרב לדת ממקום כזה זה אחלה , להפך זה מאוד אינטרסנטי... וגם מצידך זה לא יפה לנצל חולשה של אדם כלשהו והופ הינה הזדמנות "להחזיר בתשובה"... תוותר על הרעיון.
אורית כן אני מכיר את הסידור הזה , כרגע אני בהליכים של סל שיקום , צריכה להיות לי וועדה בסוף החודש , ובקשר לעבודה לא יודע אם אני מסוגל בשלב זה לחזור .
אעדכן בהמשך בהתפתחויות
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit
אפרת_זיו לשעבר מנהלת הקהילות והמדיה החברתית של כמוני.קופיהוליקית, צרכנית אינטרנט אובססיבית, ישנה למרחקים ארוכים, מתמודדת עם מחלה אוטואימונית הפוגעת במפרקים וברקמות החיבור של הגוף.חבר קהילה · 22.3.2015ברור שאפשר לחיות עם הפרעת חרדה
ובטח במדינה כמו שלנו שחצי ממנה על ציפרלקס וכולם בלחץ ובבלגנים תמיד
ברוך הבא
-
Edit דודי,
נשמע מהדברים שאתה כותב שאתה מחובר לקושי שלך, אבל גם לכוחות, לתקווה ולאופטימיות.
לא הייתי מוותרת על ליווי מקצועי, גם בתקופה שאתה מחוץ לאשפוז, ונשמע שאתה יודע להיעזר באנשי מקצוע ויכול ליצור איתם קשר טוב.
האם יש אפשרות במרכז לבריאות הנפש שבו היית מאושפז להגיע גם לקבוצת תמיכה או לטיפול כאשר אתה מחוץ לאשפוז?
אם אתה גר בתפח תקווה נשמע לי שכדאי ליצור קשר עם המרפאה בגהה ולברר על אופציות שם.
כמו כן, אם תוכל לעשות את הנסיעה, יש בשלוותה גם קבוצות תמיכה נהדרות לאנשים שמתמודדים עם חרדה.
כתובת נוספת ששווה לבדוק ושאפשר לקבל ב
-
Edit היי רחל תודה רבה על הדברים שכתבת , מחמם את הלב!
בנוגע לקבוצות תמיכה שיש בשלוותה בהוד השרון אפשר לקבל פרטים לגבי זה ?
תודה!
-
Edit
מ מיכאל45 שלום,לפני 8 שנים אשתי נפטרה מסרטן. הבנים שלנו היו בני 6 ו-10. הגדול לאט לאט הסתגר בחדרו, עד שלא רצה לצאת לשום דבר. היו הרבה נסיונות טיפוליות, והוא היה בשני פנימיות טיפוליות. היום הוא בן 18 וחצי. בשנתיים האחרונות הוא בחדר שלו כל היום. חלק של הזמן הוא ישן כל היום וער כל הלילה. הוא משחק contra strike כל הזמן. הוא יוצא לחמם אוכל ולעשות מקלחת. הוא גם משתתף בסעודת שבת עם הוא ער באותו זמן. בקיץ הוא מסכים לבוא לחוף הים לפעמים.עכשיו אני רוצה ליצור קשר עם משפחות דומות.קראתי שביפן יש מיליון נערים שהסגרו בחדריהם, חלק מהם לפני כשלושים שנה, ועדיין בחדריהם. חייב להיות בארץ הרבה משפחות עם הבעיה הזאת.מיכאלחבר קהילה · 19.4.2018שלום דודי. מה שלומך? אני פתחתי קבוצת וואטסאפ לבני משפחה של מתמודדים עם אגורפוביה. עכשיו אני רוצה לפתוח קבוצה למתמודדים עצמם. אשמח לשמוע ממך עם אתה מעוניין להצטרף, או כמתמודד או כמדריך או שניהם. בברכה, מיכאל ירושלים -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 19.4.2018הי יקר. כפי שראיתי מתארגנות כאן כל הזמן קבוצות שמטרתן להיפגש ולהפיג את הבדידות אני מציעה לך לקרוא ולשים לב. מעבר לכל שמחה שהגעת אלינו - זה המקום להבין שאתה לא בודד בהתמודדויותייך. מאחלת לך למצוא הרבה חברים למסע שיסייעו לך להוריד את ה״מטען״ מהלב ומהגב...

- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו