בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit
ד"ר מיכה וייס בעבודתי הציבורית אני הפסיכולוג הראשי במחלקה להפרעות אכילה למבוגרים בתל-השומר. אני מטפל הן בפסיכותרפיה בגוון התייחסותי והן בגישת ה-DBT, בהתאמה לצורכי המטופלים. הקליניקה שלי ממוקמת בגבעתיים, בגבול ת\"א.חבר קהילה · 6.4.2015זה אכן נשמע מכביד, ומעצבן שנוכח אפילו ביום טוב. נשמע לי שמתחילה להתבשל המוכנות לחפש עזרה על מנת להתמודד עם הלחץ הפיזי הזה, עם החרדה. יש לך כיוונים לאן לפנות? -
Edit כן אני משוחרתת מהצבא לחצי שנה אחרי אבחנה פסיכאטרית , אני התחלתי כבר טיפול פסיכולוגי וכבר הייתי בפגישה אחת אצל פסיכאטר שהפסיכולוגית שלי המליצה לי עליו . אני אמורה להתחיל השבוע טיפול תרופתי בציפרלקס מינון 10 מ"ג במשך חודשיים וכמובן שבמקביל אני ממשיכה עם הטיפול הפסיכולוגי.
-
Edit
ד"ר מיכה וייס בעבודתי הציבורית אני הפסיכולוג הראשי במחלקה להפרעות אכילה למבוגרים בתל-השומר. אני מטפל הן בפסיכותרפיה בגוון התייחסותי והן בגישת ה-DBT, בהתאמה לצורכי המטופלים. הקליניקה שלי ממוקמת בגבעתיים, בגבול ת\"א.חבר קהילה · 6.4.2015טוב מאד- זה זמן מתאים, עם כניסה לחיים הבוגרים, לעבודה עצמית בכדי לשפר לקראת ההמשך.
המון בהצלחה בתהליך!
-
Edit תודה מיכה(: אכן הטיפול הזה מאוד משמועתי עבורי מקווה שאני אפיק ממנו את הכי טוב עבורי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 2.4.2015סופה יקרה. כאשר מתמודדים בחיים עם לקיחה של החלטה שוקלים את הדברים זה מול זה. אני מניחה שלא סתם הגעת להחלטה לקחת ציפרלקס, כנראה ישנם דברים שמפריעים לך היום ופוגעים באיכות חייך וכנראה שלא הצלחת ל"מגר" אותם בדרכים אחרות. ההחלטה לקחת ציפרלקס נובעת מן ההזדמנות שיש כאן להרגיש טוב יותר. הפחדים מובנים. באופן מיידי אני חייבת להרגיע אותך ולאמר שהכדור לא ישנה אותך. מטרתו היא דווקא לתת לך יותר כוח להיות את....בכל מקרה את מתחילה את הכדור בצורה מאוד הדרגתית וכך תהיה לך ההזדמנות להרגיש אם הוא פועל עלייך. הכדורים אינם חייבים להיות לכל החיים אלא לחזק -
Edit היי סופה, מנסיוני הקצר - לקחתי רק תרופות הרגעה ולא נוגדי דיכאון למרות דיכאון חריף וממושך - אני יכול להעיד שלפעמים תרופה "מחליקה" את הגמישות המחשבתית ומסייעת לאמץ משהו אחר, קצת מאיר יותר. האם את נמצאת בטיפול פסיכולוגי? -
Edit לאורית ולמבולבל :) הרצון לשפר את איכות חיי ושהיה לי כוח להיות אני כמו שאמרת מאוד נכון . האמת שדיברתי עם הפסיכולוגית שלי והיא מאוד דרבנה אותי לקחת את התרופה ונורא הרגיעה אותי בנוגע אליה. בסך הכול אני אופטימית אני מודעת לזה שזה ייקח קצת זמן אבל זוהי הפעם הראשונה שאני מטפלת בעצמי סוף סוף . אני בת 20 ומחצית מחיי ליוותה אותי התחושה הזאת ולא ידעתי איך להגדיר אותה , אני כרגע משוחררת מצה"ל , עברתי טירונות קרבית של מג"ב וסיימתי אותה בהצלחה. אבל הטירונות הזאת עברה לי עם הרבה קשיים ולבסוף הציפה את הבעיה שלי בצורה הכי ברורה ולאט לאט התחלתי להבין -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 3.4.2015סופה יקרה. אני שמחה שהגעת שלמה יותר להחלטה. חשוב מאוד להיות מגובה בטיפול פסיכולוגי עליו את סומכת. ובאמת, לאור מה שאת מתארת הגיע הזמן לאפשר לעצמך לטפל בעצמך על כל המישורים. נשמע שאת אדם עם חלקים מאוד חזקים, שיודע לסמן מטרות ולהגיע אליהן, דווקא ממקום כזה לעיתים קשה לקבל את הצורך שלנו ב"פסק - זמן", שבו עלינו לשים במקום הראשון את הטיפול שלנו בעצמנו...ספרי לנו איך הולך לך... -
Edit soopa0 חג שמח
אני משלב קצת ספורט עם נטילת תרופות פסיכיטריות אשר עוזר לי לשמור על הגזרה ובעיקר הרגשה של רוגע אשר עוזר להתגבר על דיכאון . אפשר עם ספורט כפי . בקשר לתרופות מעלים אותם הרבה פעמים בהדרגה באופן דומה נגמלים ע"י הורדה הדרגתית של המינון .
כל טוב
t
-
Edit אלי זיו חג שמח. אני משלבת ספורט בחיי האישיים, אני מנויה למכון כושר ומתכוונת להמשיך גם כשאני אנטול את התרופה . אני מקווה אני אפיק ממנה משהו חיובי ולשא יצטרכו לעלות לי את המינון. המינון שלי 10 מ"ג. בדרך כלל מעלים את המינון ?
-
Edit סופה חג שמח, את נשמעת נחושה, ברורה ובכיוון הנכון. כמו תמיד, הניתוח המבריק של אורית מצביע על כך שלפעמים חוזק וידיעה מלאה מה המטרות והיעדים יכול להעיק- אנשים נחושים ומצליחנים חייבים ללמוד בתהליך לפתח גם גמישות ויכולת זרימה. אני יכול להעיד על עצמי, שזה חלק חשוב מאד בטיפול שלי - איך מערערים קצת את המחשבה הברורה והנחישות עם יכולת הסתגלות למשהו חדש בלי שיפוטיות וביקורתיות (שאני בטוח שקיימות גם אצלך מעצם היותך חושבת ועצמאית). מאחל לך שתזכי ליהנות מנקודות החוזק ולהתגבר על הפחדים, נשמע שאת בדיוק בדרך לשם. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 4.4.2015סופה יקרה. שחררי....תתחילי לקחת ותרגישי לבד מה נכון ומה לא. לעיתים ישנו צורך להעלות את המינון ולעתים המינון ההתחלתי הוא בדיוק מה שצריך.. אני בטוחה שכשתתחילי הרבה שדים יעלמו...אין שום דבר בחיים שלך שאת צריכה לשנות או לוותר (אולי שתיית אלכוהול...אינני זוכרת איך זה עם הציפרלקס), זכרי כל הזמן שפנייך הם להטיב ולשפר את המצב ולא ההפך...

- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו