נורה אדומה
אני לא רוצה שיווצר כדור שלג שיגרום לי להיות חסרת אנרגיה ולרזות.
עכשיו אני עוד בסדר אבל הסימפטומים שלי לאחרונה מפחידים אותי.
אני התחלתי בעבודה חדשה במקום מקסים עם תפקיד שאני מרוצה ממנו ומסוקת ממנו. שעות העבודה שלי הן 9:00-18:00 . ואני לא אוכלת במשך היום כמעט כלום. שותה המון מים, ויותר קפה מבדר"כ ומעשנת הרבה. אני יודעת שזה מאוד לא בריא לי. בנוסף אני עושה ספורט בבוקר כדי שיהיה לי מצב רוח טוב ואנרגיות חיוביות לעבודה. בערב אני עושה בולמוס ומקיאה. כמו תמיד. שנים. אבל עכשיו אני גם לא אוכלת. הבטן שלי רעבה אבל אני לא אוכלת. מפחדת לאכול בעבודה כי אני לא מרגישה נוח כשיש לי אוכל בבטן. זה מטריד אותי כשאני מרגישה אוכל בבטן.
אני יודעת שזה לא יכול להמשך כך לאורך זמן. צריכה לטפל בעצמי ולדאוג לעצמי במהרה.
אשמח לתגובות
תודה
joy
את בטח יודעת אם היית בעבר בטיפול (?) שהמעגל שאת נמצאת בו הוא הרסני, והוא הוא שלא מאפשר לצאת מהפרעת האכילה. הרעב המתמשך, מוביל להתקף אכילה, להקאה - וחוזר חלילה.
אילו מחשבות עוברות לך בראש ובגוף שיש לך אוכל בבטן? מדוע את לא מסוגלת להכיל את התחושה הזאת ואת האוכל?
יחד עם הסיגריות והקפאין, לצד הצום וההקאות - נשמע מסלול רע מאד, אבל עשוי להוביל לאובדן כוחות פיזיים באופן מוחלט, וגם למתח נפשי גדול יותר.
אכן כן, אני מסכימה, את צריכה לטפל בעצמך ולדאוג לעצמך!!
ערב נעים
מיכל
- 0
- שתפו
דווחואת בהחלט במסלול האנורקסיה והמדרון הוא מאוד קצר עד שנופלים ומגיעים לקרקע שלו.....
אני שמחה על עבודתך החדשה...לא חבל לאבד את העבודה ברגע שכבר לא תיהי מרוכזת ותעשי טעויות בעבודה? אל תהרסי לעצמך מתוקה...
זה....לא........שווה.......את......זה...
תעדכני מותק
אוהבת ומעריכה
אושר:-)
- 0
- שתפו
דווחותודה רבה על החיזוקים
אני מרגישה עכשיו יותר לבד מתמיד
כי אני עסוקה רק בעבודה
ואין כתף לשים את הראש עליה כשחוזרת הבייתה
תודה
joy
- 0
- שתפו
דווחואת גרה לבד?
בת כמה את אם אפשר לשאול?
כי אם את גרה לבד....אני יכולה להבין את ההרגשה של הלבד....
כי גרתי תקופות לבד ותאמיני לי זה לא בריא...לא לנו לפחות...כי זאת הזדמנות לחיות עם המחלה בשקט...לבד....אף אחד לא רואה ולא שומע......
תעדכני אותי מותק
אושר:-)
- 0
- שתפו
דווחואפשר להגיד שאני גרה לבד. אני גרה ליד אבא שלי, הורי גרושים. אני לא ביחסים עם אבא שלי. אני בדירה הצנועה שלי. לבד. החברים שלי כאן הם החיות שלי והגינה שלי. אני מאוד אוהבת לגור איפה שאני. בקייצור כשאני חוזרת הבייתה אני לבד עם עצמי. לא רואה אף אדם ולא מדברת עם אף אחד. גם אין לי טלוויזיה. אני משונה קצת. מצד אחד את הלבד. הבית הוא המקלט שלי. המקום בו אני נרגעת ואף אחד לא מסתכל עליי ואני חושבת בהיר. אבל כן , סוף היום , משתדלת לדחות כמה שיותר כדי גם לחיות קצת , בסוף אני מקיאה. משתדלת לעשות את זה קצר , אבל לא תמיד יוצא.
ֿ
(אני בת 29
- 0
- שתפו
דווחוהייתי בהרבה טיפולים בעבר וגם אישפוזים. גם דיאטנית-פסיכולוגים-פסיכיאטרים. אני יודעת שטיפולים מאוד חשובים ועוזרים. אצלי באופן אישי הנסיגה אחרי טיפול הייתה מאוד מהירה.
קשה לי עם טיפול דיאטני. אולי בגלל האופי העצמאי שלי, אני לא אוהבת תיכנון של דברים מסוג זה. אוהבת לאכול מה שבא לי ומתי שבא לי. התפריט שלי מאוד מצומצם במגוון.
האוכל בבטן- לא יודעת איך להסביר. אני אוהבת את ההרגשה הזאת של הדיגדוג בבטן מהרעב. אני מתחילה לחשוב שאני באמת אוהבת אותו. ואם אני מלאה אני כועסת על עצמי לא יודעת למה. לא נעים לי בגוף. התנועה פחות קלילה. וג
- 0
- שתפו
דווחו