אווטאר

בסרט הסנסציוני החדש של גיימס קמרון " אווטאר ", מתוארת מציאות שבה השבט המקומי של פנדורה ( פלנטה באיזו גלקסיה רחוקה) חי בסימביוזה מושלמת עם הטבע. היצורים דמויי האדם לא רק שלא השמידו את הטבע מסביבם אלא גילו את הכח המרפא העצום הטמון בהקשבה לכל רחש של עלה, לכל רישרוש של כנפי חרק ולכל פיכפוך של נחל זורם ולמדו לכבד את הפראי ואת הלא מבויית המהווה חלק בלתי ניפרד מהאקולוגיה הכללית החיצונית והנפשית . אין ברצוני לספר את הסרט (רוצו לראות) אלא לדבר על המשמעויות של תמונת העולם שהסרט מתאר.
גיימס קמרון לדעתי משמש כאן כסוג של חוזה או מתקשר של החזון השאיפה התת הכרתית של האדם לחיים בהרמוניה עם הטבע. כלומר, אני די משוכנע שתמונת העולם אותה מתאר קמרון בסרט הזה איננה השקפה פרטית שלו ולמרות היצירתיות האישית הגאונית שלו, אני משוכנע שמה שהוא ראה בעיני רוחו בזמן כתיבת התסריט זה חלק מסרט הקיים בתת מודע הקולקטיבי של האנושות כולה.
מאז גירוש גן עדן אנו שואפים לחזור אל הרחם החמים של הגן הקסום הבראשיתי, ממנו גורשנו באמצעות האשמה של עצמנו על כך שרצינו כביכול יותר מדי. רצינו גם תמימות פשוטה חייתית ראשונית נטולת עקבות ובו זמנית גם להיות מודעים לכך שאנו תמימים. רצינו להיות פראיים ומחוברים לחושים הכי כמאיים שלנו ובו זמנית לתת משמעות לחווית החיים.
כניראה שעבור תודעה צעירה ולא מפותחת זה היה יותר מדי ולכן פיצלנו את עצמנו ומאז איבדנו גם את התום וגם לא ממש למדנו להבין את המשמעויות העמוקות של החיים. ומה כבר אפשר היה לצפות מיצור שמאמין שאם יאכל מעץ החיים, אסור לו לגעת בעץ הדעת? או החיים או הידיעה.
מה ש"אווטאר" מנסה להראות זה שהמסלול הסכיזואידי שבחרנו משחר נעורינו אינו בהכרח המסלול היחידי והנה יש אפשרות לחבר בין תבונה ודעת לבין חיות פראית של הטבע.
למעשה, התבונה אומרת שללא הטבע לא תתכן ידיעה אמיתית, כזו היודעת את סוד ההיתחדשות המתמדת. סודו של הנחש.
הנהירה ההמונית לראות את הסרט, מעבר כמובן לרצון לראות את פלאי הטכנולוגיה של התלת מימד (אני ראיתי  את הרגיל ) נובעת לדעתי גם מהיזדהות עם הנושא של הסרט. כולנו באיזשהו מקום יודעים שאין משמעות לחיים ללא הטבע וכולנו רוצים לשוב לגן העדן הראשוני אך משום מה שכחנו את הדרך חזרה.
הרשימה הזו יצאה לי קצת מתפלספת אבל בעצם מה שרציתי להגיד שללא החיבור המחודש אל הפראות של הטבע לא נוכל לעולם לרפא את האיזון שהופר. איך משחזרים את האיזון הזה בעולם הזוי של אספלט בטון ופלדה, עולם של לחץ בלתי פוסק להעמיק את הניתוק ממקורות הראשוניים שלנו, זו השאלה.
אשמח אם למישהו יש תשובה.
תודה מראש.
גוזפה