חולה..

אני כבר יומיים עם אנטיביוטיקה לוריד.
נדבקתי מבתי שעברה וירוס במעי,אבל אני בגלל חולשה חיסונית הסתבכתי עם חיידק שחדר דרך מע' ההגנה מהמעי לדם.
משפטים כמו "הלב יכול לקרוס אם לא נטפל מהר" נשמעים כאילו נוגעים למישהו אחר.
היי חכו,במי מדובר??אני רוצה לעזור! כבר קמה מהמיטה,לוקחת את החלוק והסטטוסקופ,עוברת בעיון על הגיליון הרפואי(שבימי החג בבי"ח דתי לא ממש מעודכן..),וניגשת לטפל במי שצריך.
קמה מהמיטה ומרגישה את החולשה מאיימת לרסק אותי.הסחרחורת והטכיקרדיה הפתאומייים..מנסה להאחז בדפנות המתכת הקרות,ממלמלת לעצמי שכבר זכרתי גם רגעים כאלו,משכנעת את עצמי שעוד רגע ואהיה בסדר..זה יעבור ודאי..
ואז האחיות מגיעות.לאן את חושבת שאת הולכת??הן שואלות.
מה ז"א לאן??אני עונה.יש רק בעיה טכנית קלה,הצינורות האלו לא שייכים לי וזה בסדר שהתבלבלתם,רק עזרו לי להוריד את הוויין פלו הזה שהדביקו אותו בדבק כבר מגרד לי מידי..
ואז אני קולטת שמדברים עליי.אני חולה??אני??כולה חיידק קטן.כמה מנות רוצפין,ואם אפשר בזריקה(באשפוז לא נותנים זריקות,רק עירוי,הם אומרים)
והופ הביתה.
הגיעו התרביות,באופן מפתיע צמח סטפילוקוקוס תוך יממה.
בשלב הזה אני כבר מבינה שאני נשארת כאן.וקשה לי עם הידיעה הזאת.כ"כ הרבה זמן טיפלתי בעצמי בבית כדי להמנע מאישפוזים,כולל עירוי נוזלים,אשלגן..ואיך זה פתאום חיידק אחד כאן מאיים להשבית הכול??
נורא להיות חולה.לשכב כשהכול כואב ולרחם על עצמך.
להאבק בכאבי הבטן,בבחילות
לא לישון,כי המיטה נוקשה מידי ועוד לא מצאתי את התנוחה שאפשר להירדם בנוחות עם זרועות ישרות כדי לא להפריע לטפטוף העירוי..

אני רוצה שזה יגמר כבר.
לא יסתיים.
יגמר.
כי אני נגמרת,כי אין לי כוחות יותר.
כמה אפשר להאבק כדי לחיות??
אחרי 31 שנה אני רק רוצה להניח את כלי המלחמה בצד.ולהפסיק להאבק.