ביקור במרכז לטיפול בהפרעות אכילה בתה"ש
אני (כמעט) תמיד שמחה שהפרעות אכילה מקבלות מקום בתקשורת.
הפרעה שיש בה עוד הרבה לא ידוע, רוויית סטיגמות, כמעט תמיד מערבת הסתרה וסודות, קונפליקטים משפחתיים ורגשות אשמה ובושה – זקוקה להרגשתי ליחסי ציבור. רבים מן הסובלים מהפרעות אכילה מסתירים ככל יכולתם את ההפרעה מהסביבה הקרובה והרחוקה, מתביישים אפילו לספר לרופא המשפחה או לרופא הנשים, וכך מחריפים לא רק את הבעיה הפיזית אלא גם את הבדידות הנפשית הנוראית. להרגשתי חשיפה תקשורתית יכולה לעזור להם להרגיש יותר מובנים ויותר לגיטימים.
ביום רביעי האחרון ביקרה אצלינו הסופרת יהודית רותם. היא לקחה על עצמה משימה (לא פשוטה) לכתוב כתבה על המחלקה שלנו לכבוד מוסף הסופרים של עיתון הארץ שיוצא כל שנה לכבוד שבוע הספר.
יהודית היתה אצלינו כמה שעות, הסתובבה, דיברה עם כמה מהמאושפזות ועם כמה מאנשי הצוות. הכתבה שכתבה היתה עבורי גם הזדמנות לראות מה יכול אדם לקלוט ולהבין לאחר ביקור שכזה. מעניין לקרוא מה משאיר רושם עז, וגם למה היא פחות שמה לב.
אני כן מרגישה שהיא הצליחה לבטא משהו מהייחודיות אשר מאפיינית את המרכז, השילוב בין המסגרת הנוקשה והדגש ההתנהגותי לבין החום, האכפתיות וההקשבה לנפש שחיים להם יחדיו בדרך כלל בהרמוניה לא שקטה.
אני אשמח לשמוע מה מרגישים הקוראים שלא מכירים את המרכז כמוני??
-
2 תגובות
