ימי השישי המזוויעים האלו

עוד הפעם-
ימי שישי האלו
מוציאים לי את כל האוויר שאני מנסה לחסוך לעצמי ולהשאיר בתוכי,
מרוקנים לי מאגרי כוחות.
רק הלב כבר עייף
רק הוא כבר רוצה מנוחה
ואני השורדת הנלחמת לא נחה-רוצה להשקיט ולהשתיק את הכל
הלבד הזה זה אווף
כואב לי מדי ואני לא רוצה להרגיש
אז לא בורחים לכדורי שינה כי כבר הבנתי לאן הם יכולים לקחת אותי
אז מה? לאן בורחים?
בדידות יכולה להרוג?
לנתק נשימה מאפי ?

כנראה שלא מתים ממש מבדידות, אחרת בטח הרבה אנשים כבר היו מתים מזמן...
אבל זאת תחושה קשה..
ולמה דווקא ביום שישי הלבד בולט לך יותר?
- 0
- שתפו
דווחושקראתי את הפוסט שלך חשבתי על כך שכל כך הרבה שירים נכתבו על הרגש הזה - בדידות,
אפילו כמה שירים שכולם מכירים כגון שבתות וחגים של נורית גלרון ושיר בין ערביים של יונתן גפן, בו המשפט המפורסם "מבדידות האנשים הופכים קשים, מעטים יוצאים ממנה נשכרים"...
מצד שני, בכל ספרי הפסיכולוגיה הרבים שיש לי בבית לא מצאתי באחד מהם את הערך "בדידות" (רק בבודדים מהם מצאתי לבדיות).
אני חושבת שאולי פשוט הבדידות הזאת היא כאילו המובן מאליו בכל מצוקות הנפש...
כך או אחרת, עובדה היא כי תחושה של בדידות היא נפוצה כל כך, ועם זאת היא חוויה קשה מנשו
- 0
- שתפו
דווחוביום שישי הלבד בולט לי יותר כי אני לא מתרוצצת ולא עושה כלום,
בעצם זהו יום מנוחה כזה שאמורים לבלות אותו עם המשפחה,
ומה קורה שאין? זה מורגש, כמו בחגים .. ואז ישר חושבים על שני האנשים האלו שהרסו לי את החיים ורק בגללם אני כאן לבד, ואז הכל עולה ופוצע וחונק.
ואני נשארת לבד עם זה, ועם הזמן הזה ועם ה"אין" הזה וכל החוסרים האלו.
מיכל יקרה-
נכון, יש המון שירים שנכתבו על בדידות, מניחה שהם לא רק נכתבו "על", אלא בעיקר "מתוך".
אבל אני חושבת שזה מעבר ל"בדידות נפשית" שכזו, זה כזה לבד, תחושה של שומם,
של "אין את מי", כאילו העולם נ
- 0
- שתפו
דווחו