המלצות תזונתיות לחולים עם מחלת כליות כרונית

אחת השאלות הנפוצות ביותר הנשאלות ע"י חולים המתבשרים על קיומה של מחלה כלשהי, היא האם ישנה דיאטה או שינויים דיאטטיים שעשויים לשפר את המחלה.

בחולים עם מחלת כליות כרונית, שמירה על תזונה נכונה ומתאימה, הינה חלק מהטיפול. לכליות תפקיד מרכזי בשמירה על מטבוליזם תוצרי פירוק המזון. לכן, שינויים דיאטטיים לא רק שעשויים לשפר סמפטומים וסימנים של מחלת הכליה, אלא גם עשויים להשפיע באופן חיובי על קצב התקדמות מחלת הכליות.

התערבות תזונתית מתאימה ומוקדמת עשויה לשפר תוצאות המחלה. סמנים תזונתיים, כגון אלבומין, בעלי משמעות עתידית על התחלואה והתמותה של חולים אלו.

ההנחיות וההמלצות התזונתיות צריכות כמובן להינתן באופן אישי לכל חולה וחולה, וזאת ע"י דיאטנית המומחית למחלות כליות. אולם, ישנן הנחיות והמלצות כלליות הנכונות למרבית החולים עם מחלות כליות.

צריכת אנרגיה (קלוריות)
חולים עם מחלת כליות כרונית, ללא מחלות נוספות, או משותלי כליה עם תפקוד תקין פחות או יותר של השתל, זקוקים לצריכה קלורית כמו האוכלסיה הכללית. במצבים דלקתיים או חולים תחת טיפול בדיאליזה, יש צורך להגדיל את הצריכה הקלורית לערכים של 30-35 קילוקלוריות לק"ג משקל גוף ליממה.

צריכת פחמימות
מחלות כליות מובילות לליקויים במטבוליזם של פחמימות, עם התפתחות של חוסר סבילות לסוכרים והפרעה בהפרשה ובמטבוליזם אינסולין. לאור כך, בחולים אלו מומלצת דיאטה עשירה בסוכרים מורכבים, בעלי ערך גליקמי נמוך, בכדי למנוע עליה ברמות הסוכר בדם, בשל תנגודת לפעילות האינסולין.

צריכת שומנים
בחולים רבים עם מחלות כליות ובעיקר בחולים עם תסמונת נפרוטית, קיימות הפרעות ברמות השומנים בדם. כמו כן, אי ספיקת כליות גורמת להצטברות של שומנים מזיקים ובעלי פוטנציאל טרשתי גבוה במיוחד. לא קיימים מחקרים שהוכיחו השפעת שינויים דיאטטיים על הסיכון הלבבי בחולים אלו. בחולים עם מחלות כליות, התרופות להורדת כולסטרול אינן יעילות כנראה בנסיגת המחלה הטרשתית. לאור העדר מידע ברור, ההמלצות כיום מבוססות על ההנחיות של האוכלוסיה הכללית. יש להגביל שומנים בדיאטה ולהעשיר אותה בשומנים מסוג אומגה 3 ואומגה 6, בעיקר ממקור צמחי ומדגים. פעילות גופנית עשויה לשפר את פרופיל השומנים אף היא.

צריכת חלבונים
פירוק החלבלונים מהדיאטה מוביל לייצור של אוריאה ותוצרי פירוק חנקניים נוספים וזרחן, שהולכים ומצטברים ככל שאי ספיקת הכליות חמורה יותר. הצטברות חומרי פירוק אלו גורמת לפגיעה באיברים שונים, כולל פירוק שרירים ואובדן מסת עצם. הגבלת חלבונים בדיאטה הוכחה כמאטה קצב התקדמות מחלת הכליות.

בחולים עם מחלת כליות כרונית שאינם בדיאליזה, מומלצת דיאטה המכילה כ-0.8 גרם חלבון לכל ק"ג משקל גוף ליממה, מתוכם לפחות 0.35 גרם לק"ג ליום חלבונים בעלי ערך ביולוגי גבוה.

בחולים עם תסמונת נפרוטית, המאבדים כמויות גדולות של חלבונים לשתן, יש להוסיף את כמות החלבון האובדת בשתן, לצריכה הדיאטטית היומית המומלצת.

בחולי דיאליזה המצב הוא הפוך. אצלם דווקא מומצת דיאטה עשירה בחלבונים, בכמות של כ-1.2 גרם לק"ג משקל גוף ליממה, ואף יותר בחולים המבצעים דיאליזה צפקית, הנוטים לאבן חלבונים לנוזל הדיאליזאט.

צריכת ויטמינים
כאשר התפקוד הכלייתי יורד, קיימת ירידה בספיגה במעי של ויטמינים בקבוצה B ושל חומצה פולית. כמו כן, קיימת ירידה בייצור הכלייתי של ויטמין D פעיל. לכן, בחולים עם מחלת כליות כרונית מומלץ לקבל תוספת של תכשיר של B-קומפלכס וכן חומצה פולית. יש לטפל בויטמין D בהתאם לרמות בדם, ולתקן לרמות בדם של מעל 30 לפחות.

בנוסף להנחיות אלו קיימות מגבלות שונות בחולים ספציפיים, והדיאטה אכן לא קלה בדר"כ. אולם, ע"י יעוץ מתאים של דיאטנית נפרולוגית, ניתן להגיע לתפריט שיהיה מספק, נסבל ומתאים לצרכים של כל חולה ספציפית.

בתאבון.