בלוג

ללכת אחרי...

הרחק מהאנשים ..

היה לי קשה מדי בין האנשים
אז התחלתי ללכת…..
והגעתי לפרדס
כמה זה כואב,
איך הדמעות שלי נפלו על העלים היבשים

5 תגובות
מיכל אפק פסיכולוגית קלינית, המרכז להפרעות אכילה ומשקל בתל השומר. קליניקה פרטית ברמת השרון.

חבר קהילה · 4.8.2010
לונה יקרה,
אני שומעת שממשיך להיות לך קשה ביותר,
אני מקווה ומפצירה בך לפנות לעזרה מקצועית,
לתת לעצמך את הטיפול המגיע לך!!
ערב טוב,
מיכל
דווחו
רחי

חבר קהילה · 5.8.2010
היי לונה,

מיכל צודקת. לא טוב לך שתשארי עם תחושה של בדידות עמוקה לבדך

מקווה שתעזרי ותטפלי בעצמך.

דווקא כשרשמת 'פרדס' האסוציאציה שלי הייתה של שדה ירקרק ופירות מניבים. לא של עלים יבשים. מה שמזכיר כמה חשוב להשקות את העולם הנפשי שלנו, לטפל, להזין. אחרת באמת הכל מתייבש.
דווחו
Noa Actress

חבר קהילה · 5.8.2010
מה שמזכיר כמה חשוב להשקות את העולם הנפשי שלנו, לטפל, להזין. אחרת באמת הכל מתייבש.

רחי אני חייבת לציין שאת כותבת כל כך מקסים!
דווחו
אילתוש

חבר קהילה · 6.8.2010
רחי,
מצטרפת לשי,
ולונה, מרגישה את כאבך מכאן, וכואבת איתך על התקופה הקשה שאת עוברת...
דווחו

aspransa luna כדי להגשים חלום אחד ישן, יש צורך במליון חולמים שלא עוצמים את עיניהם...

חבר קהילה · 7.8.2010
תודה לך מיכל על ההקשבה
תודה לכולכן על ששמעתן את הכאב ברגעים אלו

ברגעים בהם כבר לא היה מה להגיד
וכמה משפטים רק יצאו וחשפו את ליבי הכואב ונשמתי הפצועה

רוצה להעיף באויר את כל תחושת הבדידות
מפני שהיא איננה תחושה, הקל ביותר זה לומר לי שיש להתגבר על התחושה, לעבוד ע"כ בטיפול ולאט לאט להיפטר ממנה
אך מה קורה כאשר התחושה היא מציאותית לחלוטין?

מה קורה כשיש לב אחד, נשמה אחת המחוברים לידיים ורגליים שפועמים, וכולם ביחד ולבד לחלוטין

ועם השנים זה מתגבר, ועם השנים המבט מהצד הופך קרוב וקרוב יותר, המבט שלי את המצב, אותי..השורדת ללא הפסקה, נלחמת
דווחו