הסיפור שלי

 בגיל 27 התפרצה אצלי סכרת נעורים. אין לי מה לחדש אני מניח במה שעברתי, מהירידה במשקל, החולשה, ההשתנה התכופה והתחושות המוזרות ועד לאישפוז וההכרה במצב החדש.

מאז עברתי דרך של ירידות ועליות באיזון הסוכר, מ"ירח הדבש" הנפלא בו הצלחתי לשמור על A1c של 6.2 ועד לתקופות קשות יותר בהן הגעתי לתוצאות גבוהות הרבה יותר של ערכים של 7 וגם למעלה מכך. אני מזריק אינסולין מסוג אפידרה ולנטוס, ומודד סוכר 5-7 פעמים ביום.

כעוסק בתחום הרפואה המשלימה (אני מטפל בדיקור ורפואה סינית במקצועי), ניסיתי מספר שיטות על מנת לשמור על איזון טוב יותר ותמיכה כללית, מתוך ידיעה כי שיטות אלו הן תומכות ולא יותר מכך.

התחלתי לעסוק בפעילות גופנית, בעיקר בונה שריר, מתוך רצון להתחזק ולהעלות משקל, גיליתי כי אימוני כוח עוזרים מאוד לאיזון הסוכר, אך גם זאת במידה מוגבלת. ארחיב על כך באחד הפוסטים הבאים.

בסופו של דבר הנושא החשוב ביותר בשמירה על ערכים תקינים הינו התזונה, ולמרות זאת המעקב שלי אחרי ההמלצות המקובלות מהדיאטנית בקופת החולים, לא הביאה לתוצאות טובות. המאבק למצוא את מינון האינסולין הנכון הרגיש בלתי אפשרי, וכמה שניסיתי לחשב את מנות הפחמימה, ולעשות הכל בצורה מסודרת ושיטתית תמיד היו הפתעות. לפעמים ערכים גבוהים ולפעמים נמוכים, ובסופו של דבר היו רק תקופות קצרות של יציבות בהן הרגשתי מאוזן, עד לרכבת ההרים הבאה (למעלה ולמטה ולסירוגין). 

המאבק עם הרנדומליות הוא קשה מאוד ומתסכל עבור הסכרתי, ועשוי ליצור תחושה כי אין באמת דרך לאזן את המחלה הזו. ההמלצה לעבור למשאבה הגיעה לאחרונה מהצוות הרפואי המטפל בי, וכמובן ששקלתי אותה, מתוך ידיעה מהם הסיבוכים הכרוכים בערכי סוכר לא מאוזנים לאורך זמן. 

הסיבה לפתיחת הבלוג הזה היא דווקא הדרך החדשה שמצאתי לאחרונה לשמירה על ערכי סוכר תקינים. דרך פשוטה ליישום, אבל קשה לתפיסה. דרך שקוראת תיגר על ההמלצות המקובלות, למרות שהיא מגובה במחקרים, ובאנשי רפואה העוסקים בה.

בחודשיים של תזונה דלת פחמימות ועשירה בחלבון ושומן, בשילוב עם פעילות גופנית סדירה בה אני עוסק, חוויתי שיפור של  31% בערכי הסוכר שלי, יציבות בערכים, הפחתה משמעותית במקרי ההיפוגליקמיה, והרגשה כללית טובה יותר.

בפוסטים הבאים אספר יותר כיצד נראית התזונה שלי, מהם המקורות שלי, וכיצד נראות הבדיקות שלי.

אינני מתיימר להיות רופא או לתת המלצות רפואיות, , אלא לתת אינפורמציה שכל סוכרתי צריך להכיר בה, ולהעביר אותה הלאה לצוות הרפואי המטפל בו, כי בעיני מדובר בידע  משמעותי מאוד, שאינו ידוע לסובלים מסכרת.