הליכה או שחייה, מה טוב יותר לבריאותנו?

לעיתים קרובות, אנו מפנים אנשים מבוגרים לעסוק בשחייה כפעילות גופנית מועדפת, מאחר ומדובר בפעילות אירובית מתונה, בעלת עומס קל יחסית על המפרקים. שחייה אינה צפויה לגרום לפציעות חריפות או להפרעות במאזן חום ואלקטרוליטים בגוף, במידה והיא נעשית בבריכה המתוחזקת ברמה סבירה. ואמנם, שחייה הינה הצורה השנייה בשכיחותה בפעילות גופנית של אנשים מבוגרים, לאחר הליכה.

אך נשאלת השאלה, האם שחייה היא "שוות ערך" ביתרונותיה הבריאותיים להליכה? האם כדאי להשקיע במנוי לבריכה ובזמן הנדרש לעיסוק גופני ייחודי זה? על כך אנסה לענות בפוסט הנוכחי.

לצערי, אין בנמצא בספרות מחקרים רבים הבודקים את התועלת רפואית של השחייה. מספר מחקרים אמנם הציעו שזו פעילות גופנית זו בטוחה לביצוע במבוגרים, בדומה להליכה ורכיבת אופניים, אך מעטים השוו בין הצורות השונות של הפעילות הגופנית.

מחקר גדול וממושך, שפורסם ב-2008, ע"י בלייר וחב', בדק נתונים של אלפי נבדקים במכון האירובי ע"ש קופר, דאלאס, טקסס, ומצא כי לגברים ונשים המקפידים לשחות באופן קבוע יש כשירות אירובית גבוהה יותר לגברים ונשים ש"רק" הולכים. לשחיינים היו גם ערכי סוכר בדם נמוכים יותר, קצב לב במנוחה נמוך יותר מאשר להולכים. כמו כן, ערכי כולסטרול כללי, כולסטרול טוב וטריגליצרידים היו טובים יותר בקרב השחיינים מאשר בקרב ההולכים. וזאת למרות נתוני מבנה גוף והשמנה דומים בין הקבוצות. מכאן ניתן להקיש, בעקיפין, כי השחייה מטיבה עם העוסקים בה, משפרת את כושרם, ומקטינה את גורמי הסיכון למחלות מטבוליות ומחלות לב וכלי דם. וזאת בנוסף ליתרונות כגון שיפור בגמישות, שימור ושיפור מסת שריר, ובאיכות חיים. בלייר וחס' סיכמו ואמרו כי השחייה נמצאה במחקרם כבעלת יתרונות הדומים לריצה, ועם בהשפעה גדולה יותר מאשר הליכה.

בפרסום אחר של בלייר וחב' (2008), נמסר כי לאחר תקנון לגורמי סיכון כגון גיל, אינדקס מסת גוף, עישון, שתיית אלכוהול, וסיפור משפחתי של מחלות לב וכלי דם, לשחיינים נמצא שיעור תמותה כללי נמוך יותר ב-53%, 50% ו-49%, לעומת אנשים שאינם פעילים גופנית, אנשים שהולכים או אנשים שרצים, בהתאמה! נתון מדהים כשלעצמו.

וכעת, מחקר עדכני מהירחון האמריקאי למחלות לב (ינואר 2012) מציין כי במדגם של 43 גברים ונשים, בגיל ממוצע 60, עם יתר לחץ דם או קדם יתר לחץ דם, שחולקו באופן אקראי לקבוצת שחייה מבוקרת או להדרכת תרגילי הרפיה, במשך 12 שבועות, 3-4 פעמים בשבוע, עד 45 דקות כל פעם, חלה ירידה ממוצעת של 9 מ"מ כספית בערכי לחץ דם סיסטולי, באלו שהחלו לשחות מספר פעמים בשבוע ו(מ-131 ל-122 מ"מ כספית) והתמידו בכך.  מנגד, בקבוצה שעסקה תרגילי הרפיה לא נרשמה ירידה בלחץ הדם.
כדי להבין טוב יותר את השפעת השחייה על כלי הדם, נעזרו החוקרים בבדיקת אולטרא-סאונד להערכת תגובת כלי הדם לסטרס, ומצאו שיפור בקבוצת השחייה, וללא שינוי משמעותי בקבוצה שעסקה בתרגילי הרפיה. המחברים כותבים, שמדובר במחקר פרוספקטיבי ראשון שהוכיח כי שחיה עשויה לשפר תפקוד כליי דם ולהפחית לחץ גם במבוגרים. אך עדיין מדובר במחקר קטן, וקצר יחסית, ולא ברור אם ירידת לחץ הדם נותרת לאורך זמן, או מתורגמת לירידה בסיכון להתקפי לב או שבץ מוחי בהמשך.
 
לכן, בסיכומו של דיון, כל שנותר לי הוא לחזק את דבריי הטוענים ששחייה היא פעילות גופנית אירובית בעלת יתרונות בריאותיים רבים, אף יותר מהליכה, וכי היא מומלצת במיוחד לאנשים מבוגרים, בריאים או עם מחלות כרוניות, כחלק מפעילות גופנית מתונה וקבועה, בשילוב תזונה נכונה. כל זאת, כמובן, לאחר בדיקה והערכה רפואית שניתן לעסוק בפעילות זו ללא סיכון בריאותי מוגבר.

בברכת בריאות פעילה,
רון, SportsWave