הקשר בין מחקרים לסוכרת

נעשה הפסקה בניתוח התוצאות שלי.

הקשר בין המחקרים לסוכרת

כשאני נתקל ברופא ומספר לו על התוכנה שפיתחתי, תגובתם כמעט תמיד זהה, "טוב זהו מחקר של פריט אחד" (הכוונה אלי). כשאני נתקל בביולוגים ומספר על התוכנה התגובה הינה, "הגוף אינו מתמטיקה והגוף לא מתנהג בצורה מתמטית". (הכוונה לא מגיב בהתאם לרציונל שלנו).

פיסיקה הינו מדע מדויק המבוסס על תצפיות, הן אריכמדס והן ניוטון ניסו להבין את התופעות שמסביבם, אחר כך גויסה המתמטיקה כדי להסביר ולאפיין, כי הבינו שיש חוקיות בתופעות. גם המדעים האחרים (המדויקים) עושים שימוש במתמטיקה כדי לנסח חוקיות. רוב אם לא כל האירועים מתאפיינים בחוקיות, ולעיתים במחזוריות, לא את כולם אנו מבינים היום וכנראה יתאפיינו בעתיד.

רפואה אינה מדע מדויק, אלא מבוסס על מחקרים סטטיסטים, מחקרים אלה מבוססים בדרך כלל על 2 קבוצות מחקר לצורך השוואה (ייחוס), קבוצה אחת היא קבוצת החולים ואילו הקבוצה השנייה הינה קבוצת הבקרה.  בסופו של המחקר מוצגות התוצאות וישנן מסקנות. התוצאות מוצגות כממוצע של הקבוצות וכן את סטיית התקן.

איפה הבעיה? אם נאסוף את כל הנבדקים עד למרחק של 2.5 סטיות תקן מהממוצע, המחקר יתאים ל 95% מהנחקרים. אני יכול להיות רחוק פי 3 מסטיית התקן ועדיין לא משפיע על הממוצע כלומר המחקר הזה אינו רלבנטי לגביי. לעומת זאת מחקר שאני מבצע על עצמי (בהנחה שאני נאמן לבדיקות ואיני מנסה לייפות אותן) הוא מתאים ב 100% לגוף שלי.

לאותם רופאים שאומרים, "לי יש מאות חולים ואתה רק אחד", אני עונה שהחולים שלך לא מעניינים, אותי מעניין אך ורק הגוף שלי והמחלה שלי. המחקר שלי אינו תאורטי, אלא מוחשי ביותר לגביי.

לגביי הביולוגים שאומרים ש"הגוף אינו מתמטיקה", אני עונה שיש חוקיות גם בתהליכים ביולוגיים, צריך להבין אותם ולפתח מודלים על סמך הבנה הזו. אפשר לדמות את הגוף שלנו לנושאת מטוסים ענקית שכשרוצים לשנות את כיוון הפלגתה, תגובתה לשינוי היא איטית אבל בסופו של דבר היא נעה בכיוון הנכון.

התוכנה שפיתחתי לא באה להכניס לי רווחים (אין כוונה למכירה), אלא באה לעזור לי להבין יותר טוב את התהליכים שעוברים בתוכי. ללא ההתפתחות הטכנולוגית לא הייתה מתאפשרת העקיבה הזו. ללא עקיבה ממוחשבת קשה יהיה לעקוב אחר המחלה, בשל התלות שלה בהרבה פרמטרים.

 כשדיאטנית אמרה לי להפסיק לשתות משקאות מתוקים (כשהטריגליצרידים עלו לשמיים) וראיתי שאין היא מאמינה שבמשך 5 שנים שתיתי רק מים וקפה, הבנתי שעלי לסמוך רק על עצמי והתחלתי לאסוף נתונים מהתוויות שעל המוצרים (ואיפה שלא הייתה תווית חיטתי באינטרנט) ולהכניס אותם למחשב. בסופו של דבר הבנתי שמה שהביא את הטריגליצרידים לרמה הזו זה כמות הפירות (פחמימה פרוקטוז) שצרכתי הייתה גדולה מידי דבר שהגביר את רמת הייצור שלהם בכבד. (גרף הטריגליצרידים אז הראה שממוצע הגלוקוז שלי בצום צריך להיות פחות מ 80 כדי שהטריגליצרידים יהיו פחות מ 200, והבנתי שבלי סטטינים הגוף שלי לבד לא יצליח להתמודד, כיום השימוש בסטטינים הוא נמוך מאד).

במקביל רשמתי את האוכל והכמויות, וכך קיבלתי תמונה יותר מדויקת על האוכל שאני צורך. ניסיתי להבין מה הקשר בין האוכל (ומרכיבים) לבין הגלוקוז בדם. ולאט לאט שנוספו לי עוד שאלות הוספתי נדבכים נוספים לתוכנה כמו בדיקות המעבדה, מעקב אחר עליית הגלוקוז ביחס לכמות הפחמימות שאכלתי, מתי גלוקוז בדם מגיע לשיא? והתברר שהמספרים אינם קבועים אלא משתנים לא רק בהתאם לאוכל אלא גם יחסית לאיזו ארוחה. אותה ארוחה בבוקר ובצהריים או בערב משפיעים שונה על הגוף שלי. (אז איך חולי סוכרת שמזריקים אינסולין מתייחסים רק לפחמימות ולא לזמן הארוחה? – לחברות האינסולין תהיה בעיה לכמת את זה).

המחקר על עצמי הוא אינו מחקר לצורך המחקר, אין כאן גוף שממן (עלה לי הרבה כסף וזמן) והנהנה היחידי הוא אני. אין לי כל כוונה לחקור כדי להשיג מסקנות כלליות, אלא לנסות להבין מה עלי לעשות כדי לשפר את האיזון וכאשר אני מאוזן איך להמשיך ולשמור עליו. למעשה זאת מערכת מעקב אחר הסוכרת שלי או יותר נכון מערכת לניהול הסוכרת. ניתן לקבל מסקנות מהמערכת שלי ולהשליך על הכלל, אך כמו שאני עלול לסטות מהמוצע הכללי גם אתם יכולים לסטות מהמסקנות שלי. (אפשר להתייחס למגמת השינויים שהיא כללית כתלות בפרמטרים הנבדקים).

התוצאות שלי מתבססות על כמות מסוימת  של בדיקות מעבדה (כלומר התחלתי במעקב כד לאזן והגעתי די מהר לאיזון (HbA1C=5.7), לא היה לי עניין בלהוציא אותי מאיזון רק  כדי לאמת את התוצאות. לא אעלה במשקל ב 20 ק"ג רק כדי להוכיח שזה עקום הענות של הגוף שלי למשקל.

דבר נוסף, עם ההתבגרות שלנו חלים עלינו שינויים גופניים (חילוף החומרים מועט) וכנראה הפרמטרים הנבדקים. לדוגמא כתוצאה מהשינויים האלה יש שינוי במשקל שלנו וכתוצאה יש שינויים במדדים הנבדקים. אתם תקראו בפוסטים הבאים את תגובת הגוף לקלוריות (משונה ככל שאוכל יותר קלוריות מדדי הגלוקוז שלי נמוכים יותר) וזה נוגד את המשקל (יותר קלוריות יותר משקל). אני מסתכל על התוצאות ונוהג בהתאם ובמודע יורד קצת במשקל (לעומת השנה הקודמת). ייתכן שיש (לא קיים כיום) מקום לסנן את בדיקות המעבדה ולתת השפעה גדולה יותר לתקופה האחרונה.

 אני יכול לעשות שינוי בתזונה ולאחר מספר ימים לבדוק איך השינוי משפיע עלי (בהנחה שאמשיך באותו שינוי מה יקרה למדדים הנבדקים במעבדה בעוד חודש, חודשיים או שלושה חודשים

לא ניתן להציג את כל הפרמטרים בפוסט אחד ולכן חילקתי ובכל פוסט אציג פרמטר אחר (כמו שומנים, קלוריות, פחמימות סיבים, פחמימות זמינות, אינדקס ועומס גליקמי, חלבונים, פעילות פיסית ועוד).

התמונה בראש הדף (ראה הגדלה של קובץ מצורף) הינה תיאור של מודל האנרגיה בגופינו, הבאתי אותה כיוון שהיא מראה את מכלול הבעיות של הסוכרת : סוג 1 הלבלב, סוג 2 תנגודת בתאים לאינסולין (ישנם עוד סוגי ביניים כמו IGT,MODY ו LADA), אך מה קורה בבקרה (אותם הורמונים שמאותתים לאיברים שלנו מה לעשות), למשל חוסר בהורמון? הורמון חלש? הורמון מושהה (נשלח באיחור) שינוי גנטי של הורמון? כימיקלים בגופינו  שמשבשים את ההורמון?. אם נסתכל על הורמון מושהה ונפתח מודל שינסה להראות מה קורה לגלוקוז בדם כתוצאה מההשהיה (בהנחה שהרגישות לאינסולין בסדר וגם הלבלב) נקבל תמונה הדומה לחולי סוכרת 2.

לאחרונה גיליתי תחום חדש שנחקר והוביל למסקנה שיש קשר בין סוכרת לזיהומים הסביבתיים, אם מסתכלים על גרף ייצור הכימיקליים הסינטטיים ושכיחות מחלת הסוכרת (בין השנים 1939 ל 2008) רואים תאימות מדהימה בין שני הגרפים. מתברר שהחלקיקים המזהמים (באוויר במים חומרי דישון וגם במוצרי הפלסטיקה) מצטברים בעיקר ברקמות השומן ומשוחררים ברציפות מרקמות השומן אל מחזור הדם ומשבשים את פעולות ההורמונים שלנו. יש עדויות במחקרים בעכברים, שהאם העכבר נחשפה לזיהום שגרם לשינוי גנטי אותו העבירה לעוברים שלה והם הלאה עד אפילו לדור הרביעי (לנינים).

לסיכום : מעניין לקרוא מחקרים של אחרים וללמוד מהם על עצמינו אבל המחקר הכי מדויק שרלוונטי לנו הוא המחקר על עצמינו בעזרתו נוכל להבין יותר את גופינו ולהסיט את התהליכים בתוכנו לכיוון הרצוי לנו. הגוף שלנו אינו מגיב לאירועים חד פעמיים אלא להתמדה. אם ננהל את הסוכרת ומידי פעם נגוון, זה לא ישפיע על המחלה. ולהיפך אם נחטא, ולעיתים נקפיד, לא נקבל תוצאות רצויות.

אם נאסוף בעצמינו נתונים על גופינו, אולי בעתיד נוכל לחבר בין כל הנתונים ואז להסיק מסקנות יותר מדויקות שחלות על כלל החולים.