אומללות רודפת

אנחה שבורה וערפול חושים. כמה לקחתי? הפסקתי לספור כבר בחמישי… כדורים ארורים.. אתם כל מה שיש לי.

טעם מתכתי בפה מזכיר לי שאני עדיין חיה, עוד חלל ועוד חלל.. אחד אחרי השני נפערים בתוכי.. והתמודדות הזו קשה.. אני עייפה.

פחד, רעד.. בריחה מתמדת.. ממי? לאן? רק אבק נשאר. פירורים של כלום, חלל ריק במקום בו אמור להיות הכל.

רציתי להרגיש… הייתי עצבנית ורציתי להרגיש. אז הכאבתי לעצמי בדרך הכי מפגרת וחולנית שיש. אני מפלצת חסרת גבולות… אנוכית, אכזרית מתוסכלת.. קחו אותי ממני, תכלאו, תכבלו, תאזקו, תהרגו… תהרגו אותי.. אני מפלצת.. עייפה.. והרסנית. מכוערת שמנה וחסרת תועלת, מגיע לי למות. אני באמת באמת מאמינה בזה, עכשיו נותר רק לבצע….