דיכאון קליני
אני רק בת 22, או כבר בת 22. אני בדיכאון. קשה לי לקום בבוקר,אין לי סיבה משמעותית לקום בבוקר. אני מרגישה בודדה. פשוט לבד. כולנו לבד, ועדיין קשה לי עם זה. אני לא מצליחה למצוא את המקום שלי. אולי פשוט אין לי מקום. אני לא מצליחה לישון מרוב מחשבות. אני רק חושבת על דברים שעשיתי ולא עשיתי. אני מתחרטת על כל מה שעשיתי. לקחתי הפסקה מהלימודים. למה לעזאזל לקחתי את ההפסקה הזאת? הכל חסר טעם. אין עם מי לדבר, אין לי רצון לחיות. המצב לא טוב. ותרופות לא עזרו לי. אני לא מצליחה לישון, אני לא מצליחה לגרום לעצמי לצאת מהבית. אני התקבלתי ללימודים והתחלתי ללמוד, ובחרתי לעשות הפסקה. אני כזאת מטומטמת. לא התאים לי,לא התחברתי לזה,לאנשים. אני לא מתחברת לאף אחד. הכל נראה כל כך דהוי וסר טעם, מגעיל ודוחה. אני פשוט שונה, אולי זה העניין. אני שונאת את עצמי,את המשפחה שלי -רק רגשות אשם וויכוחים , את הבדידות שלי. אני מרגישה כל כך אבודה.
-
5 תגובות
