הנושאים החמים

שחזור סיסמה

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה

דיכאון קל

דיכאון קל

הייתי מעדיפה לשמוע שאני אמיצה אפילו צודקת. אם כל הכאב אפילו סכנה (של דחייה) כשאני רוא עוול אני לא שותקת. במקביל אני מכילה וחשה חמלה. רואה את הפוגע כילד חרד שבוחר ״לנסות״ לברוח לתוך התמכרות, פגיעה עצמית, אלימות, האשמת האחר במקום להתבונן פנימה - ממש לקבל שאושרו תלוי אך ורק בעצמו ושל אשים את האחר לא משפר כלום. בעצם רק ממשיך אם לא מחזק את הטראומה. רק המבין יבין. 
open
עד היום לא הצלחתי לקבל תשובה רצינית מדוע התרופה הראשונה שהרופאים מציעים לחרדה /דיכאון היא ציפרלקס? יש עוד מאות תרופות אחרות , מדוע הציפרלקס בראש הרשימה? האם הרופאים מקבלים תגמול על כל פעם שהם דוחיפים ציפרלקס ולא תרופה אחרת? חבר עבר מציפרלקס לטרזודיל ואומר לי שיש הבדל עצום-שטרזודיל לא פוגע בסקס ולא משמין ועם פחות תופעות לוואי. אז למה הרופא אפילו לא חושב להציע אותו? מדוע הרופאים לא מציגים לפני הבן אדם את כל האופציות ומסיבירים למה עדיף זה ופחות זה? הפסיכיאטר במכבי ששאלתי אותו למה רק ציפרלקס פשוט צרח עליי שזה בכלל לא נושא לדיון ושזה לא ענייני בכלל . הייתי מצפה מפסיכיאטר , גם אם הוא בקופה הציבורית, יהיה קצת יותר נחמד ומכיל ולא חסר סבלנות שמקשיב לך 3 דקות וישר דוחף לך ציפרלקס.
open
בלוג
להיות שלם עם עצמי
תרופות פסיכיאטריות או צמחי מרפא?
היי, אני חדש כאן יחסית. הרבה זמן (כבר שנה) שאני מתלבט עם עצמי אם אני צריך/רוצה תרופה פסיכיאטרית או שיספיק לי צמח מרפא דוגמת היפריקום כדאי להתמודד עם הדיכאון והחרדות שיש לי. אני מרגיש אותן בגופי, במתחים ולחצים בחזה, במחשבות אובדניות, או דאונים שהיו הולכים ובאים כמה פעמים בשבוע. הייתי גם בצבא ורק לפני שבעה חודשים השתחררתי. התחלתי ליטול היפריקום…
open
עוד ריב עם בן הזוג הערב. על מה? על שטויות. אני לא שוטף כלים טוב. "טוב", אגב, זה איך שהוא חושב שזה צריך להיעשות. ואז כשאני לא מסכים איתו - אני עקשן ומקובע. אני לא מוכן לראות דרך אחרת. ואז הוא שוב מתעצבן ואז שוב לא מדברים. הפסקת האש החזיקה פחות מ-3 ימים. הריב הקודם החזיק 5 ימים. קשה לי איתו. קשה לי כל כך. וקשה לי יותר בלעדיו. פעם הוא היה החבר הכי טוב שלי. אני מתגעגע לתקופה הזו, לתקופה שבה יכולתי לדבר איתו על כל דבר, לתקופה שבה הוא הבין אותי, לתקופה שבה הוא הכיל אותי כמו שאני. פעם זה היה כל כך פשוט וכל כך מסובך. ועכשיו פיתחתי סוג של אדישות. לא ציפיתי ליותר ממה שהיה הערב. האמת היה שמאז סוף הריב הקודם, לפני כמעט 3 ימים, כבר העליתי חומות. לא פתרנו שום דבר, הוא פשוט החליט שהוא מדבר איתי ושכלום לא קרה. המון קרה. פעם הוא היה רואה דרכי, רואה אותי, רואה... איך הגענו לזה? איך הגעתי לזה? איך אני שוב בזוגיות כזו? והרי כל הסימנים היו שם. אבל אני סתם טמבל... אז עכשיו אני שוב שופך את הלב בפני אנשים זרים, כל מי שרק מוכן לשמוע. רק כי אין לי באמת אף אחד בעולם שמכיר אותי כמו שאני. הפסיכולוג שלי, אולי, אבל בזה זה מסתכם. אין לי חברים שבאמת מכירים אותי. הוא היה החבר היחיד. ועכשיו גם הוא כבר לא קיים יותר. נשארה רק צללית ומלא זכרונות של איך שזה היה פעם. עכשיו הוא כבר מישהו אחר. עוד אחד מהקהל. וזה כל כך עצוב לי.
open
פגעת בי. הכאבת לי ממש. ואתה, האדם שאמור להיות שם עבורי, לתמוך בי, לאהוב אותי, אדם שאמור להיות לו אכפת ממני - ממך זה הכי כואב. וזה לא נראה בכלל שלך זה מזיז. וזה רק עוד יותר כואב. אתה מוצא הצדקה לכל דבר שאתה עושה. אז גם הפעם זה אני אשם. אני זה ששיתף פעולה עם ההתנהגות שלך. גם כאן אני הדפוק. ואתה? אתה בסדר. מה כבר עשית? התעלמת ממני 5 ימים. ישנת איתי במיטה כשיש בינינו קיר בלתי נראה. אז מה? אני זה שלא יזם, שלא דיבר, שלא פעל... אתה בסדר. רצית לעזור לי בגידול של הילדים. אתה בכלל מבין מה זה אומר? כשהתחלנו את הקשר, התגאיתי בזה שאתה אדם בוגר, שאתה לא כמו אחרים בגילך, שאתה חושב אחרת. ידעתי שאתה החבר הכי טוב שלי, זה שתמיד נמצא שם עבורי, זה שאני יכול להסתמך עליו. ופתאום הכול התפרק. לגדל ילדים זה לא אומר רק להאכיל, לקלח, לקנות להם דברים ולהרדים. זה גם אומר להיות שם בשבילי. זה אומר לתמוך בי כשאני צריך את זה. וכשהילד צורח וכואב, ואני כרגע מתפעל את האירוע, אני מצפה שתגבה אותי ותהיה שם עבורי. שתראה לי שהכול בסדר כמו שאני מראה לו. לא ציפיתי שאתה תהפוך תוך רגע להיות ילד נוסף. כזה שאני צריך לגדל, לחנך, להגיד לו מה אסור ומה מותר, מה הגבולות ומתי מספיק. ואיכשהו ציפיתי שתבין. ציפיתי שתכיל אותי באותו הרגע ותבין. כל כך אכזבת אותי. אז נכון, כשאתה כולך עצבני וכועס, כשאתה קוטע כל משפט שאני אומר - אני לא רוצה לדבר איתך. אני פשוט לא מסוגל. אין עם מי לדבר בכלל. ואז הדרך שלך לפתור את זה היא להחזיר לי? 5 ימים של התעלמות מוחלטת? הקטע הוא, שלפני שהיינו יחד, ידעתי שאתה שם בשבילי. ידעתי שאם יש משהו - תמיד תהיה שם. והרשיתי לעצמי להיפתח, לספר לך הכול, דברים שאף אחד לא יודע. אמרתי לך שאתה היחיד שאני עושה את זה איתו, ושזה כל כך קשה לי, שאני לא רואה מצב שיהיה מישהו נוסף כזה. בטח לא בקלות או בקרוב. ועכשיו, עכשיו כבר אין לי אם מי לדבר. כי כשאתה האויב - אני לא יכול לדבר איתך. ואיך בכלל הגענו למצב שאתה ואני אויבים? אז מה חשבת? שחיבוק יספיק עכשיו? שתגיד לי "תתאפס על עצמך" יסדר את הכול. הרי ראית כמה כאבתי וכמה החזקתי. ראית. ושתקת. כואב לי עכשיו כמו שלא כאב לי המון זמן. כואב לי ששוב חזרתי למקום שאני מייחל לא להתעורר בבוקר. כואב לי שאני כל כך מכור אליך, שאני לא מסוגל לחשוב על החיים שלי בלעדיך. כואב לי.
open
אני דר מחיפה בת 25,מחפשת חברות סביב גילי שאפשר לצאת איתן.אני בחורה אופטימית,אינטיליגנטית וחדשה יחסית בחיפה בזמן הקורונה לא יצא לי להכיר חברות באזור. מי שאולי אוהבת פה ספורט(התרופה שלי נגד דיכאון לכל דבר) אשמח להכיר ולעשות איתה הליכות,אימונים ולא משנה מה הכי כיף להכיר חברים חדשים. בא לי להאמין שאוכל למצוא חברה טובה ואימיתית :)))אם יש פה מישהי כזאת בואו ניפגש:)))
open
קראתי שתוסף התזונה 5-HTP מעלה את רמת הסרטונין במוח. האם זה נכון? אפשר לקחת אותו במקום ציפרלקס או יחד עם ציפרלקס במינון נמוך? הוא עוזר נגד דיכאון וחרדות? אני לא רוצה לבזבז סתם כסף על תוספים שלא עושים כלום. ניסיתי לשיאה וזה לא עשה כלום, וגם לא קומפלקס ויטמין בי. השאלה אם מישהו לוקח את התוסף הזה ויכול להגיד שהוא בכלל עושה משהו או שזה סתם עוד הונאה כמו זעפרן כורכום גבה וכל אלו..
open
רק לאחרונה נפל לי האסימון שיכול להיות שאני בדיכאון , אני בוכה , אני שלילית , קשה לי עם המשפחה שלי אף אחד לא קרוב אלי חוץ מבן זוג(שנמצא פיזית רחוק ממני) , הלימודים לא הולכים כמו שאני רוצה , שונאת את העבודה שבה אני נמצאת. מרגישה לוזרית , גרועה , שאף אחד לא אוהב אותי ולאף אחד לא אכפת ממני. אני כביכול מוצלחת , עובדת בהייטק עם משכורת גבוהה , סטודנטית למערכות מידע , עם זוגיות מספר שנים . אני כלכך מתוסכלת ולא מצליחה למצוא עבודה אחרת. רע לי. אפשר עצות מעודדות?
open
אני לוקח כבר שנתיים ציפרלקס בגלל חרדות ודיכאון. בהתחלה לא היתה פגיעה בסקס אבל אחרי שנה ומשהו שמתי לב שהחשק המיני ממש נעלם וגם קשה להגיע לאורגזמה. ירדתי לחצי כדור-5 מג כבר חצי שנה ועדיין החשק לא השתפר. מה אפשר לעשות? קראתי שבמקרים כאלו אפשר להוסיף וולבוטרין. זה עוזר?
open
(צילום: shutterstock)
כך תחזקו את החוסן הנפשי
open
השתחררתי בפברואר 2018 מאז התחילו להתפרצץ אצלי חרדות התחלתי טיפול פסיכולוגי בשיטת פסיכו-אנליזה במשך שנה וחודשיים שבסופם הרגשתי מיצוי אבל חרדות עוד היו, בייחוד חרדה חברתית(היום גם בגיל 25 מתקשה לפתח קשרים, ובעיקר לתחזק אותם, שיחות של אחד על אחד במיוחד עם נשים יכולה להביא אותי לחרדה של ממש) אז הלכתי לטיפול בשיטת CBT שמיועדת למחשבות טורדניות ודפוסי חשיבה מעוותים שם באמת למדתי יותר ויותר על דפוסי החשיבה שלי ולמדתי איך להתמודד עם עיוותים אלו. הבעיה שבפועל עדיין יש לי מחשבות מוזרות, לא מעט על מוות(לא שלי), כל הזמן חושב שבגלל היחסים של ההורים בבית וחוסר הרגישות וההכלה מצידם זה צילק אותי ואני מפחד שזה הגיע למצב של אל-חוזר שאני לא אוכל לעולם לחיות חיים שקטים ורגועים. ההורים בילדות רבו המון ועד היום יחד, למרות שאין שם שום אהבה.. נטו נוחות מצידה של אימי שחיה על חשבונו של אבי, קרה אליו ומנוקרת ומצד שני לאבא שלי לא חסר, הוא אדם קשה, קצר רוח, עצבני.. זה גורם לי לפחד שבגלל שזה מה שהכרתי בבית זה מה ש"אזמן" לי ושזה הגורל שלי להיות כמו אבא שלי - לחיות עם אישה קרה שלא מביעה כלפיי חיבה ואהבה, אני יודע שזה לא מגיע לי ואני יודע טוב מאוד שיש לי המון מה לתת, אבל המחשבה על זה לא עוזבת אותי! מרגיש שלעולם לא אמצא עבודה(אני סטודנט אבל גם אם לא הייתי אני חש חרדה להכנס למקום עבודה חדש), שלעולם לא אצליח לפתח שיחות פתוחות עם אנשים מבלי להיות בסטרס ולחץ על מה אדבר איתם, ומה לשאול. יש לי קטע עם הזיכרון שלי, מאז גיל 15 בערך עוד באיבחון של הקלות בתיכון ציינתי קושי עם הזיכרון שלי, שליפה וניהול שלו. לא זוכר תוכן של שיחות אלא יותר תחושות שלי ממה שהרגשתי באותם רגעים של שיחה, לא זוכר דברים פשוטים ששניה לפני סיפרו לי עליהם.. מתקשה מאוד לזכור שמות ועוד ועוד.. הפסיכולוגית אומרת שזה מהחרדות ואני מתקשה פשוט להאמין לזה. הלכתי לנויירולוג והוא הסתלבט עלי ואמר שאם אני רוצה הוא יפנה אותי לפסיכיאטר כדי שהוא יסביר לי טוב יותר שאני צעיר ואין לי כלום.. לא יודע כבר אם באמת יש לי משהו או שמרוב השנים שעברו יצרתי לעצמי עיוות חשיבה נוסף.. אבל אני באמת מרגיש שמשהו לא עובד קשורה בראש שלי. זה לא שהטיפול לא עוזר, אני כן לומד לקבל ולאהוב את עצמי יותר. בעבר שנאתי את עצמי שבתור גבר סטרייט אני רגיש וחווה קשיים נפשיים והייתי כועס על עצמי שמי תרצה גבר כמוני כל כך שרוט מהבית ומהיסודי(חרם חברתי 3 שנים שתרם לא מעט). פשוט מרגיש עדיין חסר ביטחון, לא מצליח לעבור שבועיים רצופים בלי שבירה של יום-יומיים זה משפיע על הלימודים שלי, אין לי חשק לשבת ללמוד ואז זה שאני לא לומד גורם לי להרגיש לא אחראי מספיק מה ששוב - מוריד לי את הערך העצמי. אני עובד עצות, וכשאני משתף את הפסיכולוגית שלי על התחושות האלה אז היא אומר שזה לוקח לפחות שנה עד שאני מצליח לשבור את דפוסי החשיבה הללו אבל אנחנו כבר קרוב לשנה בטיפול והמחשבות והתחושות עוד שם.. שוקל ללכת לפסיכיאטר כדי שיביא לי ציפרלקס או אני לא יודע מה כי אחרי 3 שנים של טיפולים פסיכולוגיים, אני תוהה אם זה יעזור לי בעתיד למצב שכל החרדות והפחדים יהיו מאחוריי. אופציה נוספת היא ללכת לסדנה שנקראת "מהות" או "מקור" של ארגון בשם הומניקיישן.
open