פגעת בי. הכאבת לי ממש. ואתה, האדם שאמור להיות שם עבורי, לתמוך בי, לאהוב אותי, אדם שאמור להיות לו אכפת ממני – ממך זה הכי כואב. וזה לא נראה בכלל שלך זה מזיז. וזה רק עוד יותר כואב.
אתה מוצא הצדקה לכל דבר שאתה עושה. אז גם הפעם זה אני אשם. אני זה ששיתף פעולה עם ההתנהגות שלך. גם כאן אני הדפוק. ואתה? אתה בסדר. מה כבר עשית? התעלמת ממני 5 ימים. ישנת איתי במיטה כשיש בינינו קיר בלתי נראה. אז מה? אני זה שלא יזם, שלא דיבר, שלא פעל… אתה בסדר.
רצית לעזור לי בגידול של הילדים. אתה בכלל מבין מה זה אומר? כשהתחלנו את הקשר, התגאיתי בזה שאתה אדם בוגר, שאתה