Edit דרך ללא מוצא עוד ריב עם בן הזוג הערב. על מה? על שטויות. אני לא שוטף כלים טוב. "טוב", אגב, זה איך שהוא חושב שזה צריך להיעשות. ואז כשאני לא מסכים איתו – אני עקשן ומקובע. אני לא מוכן לראות דרך אחרת. ואז הוא שוב מתעצבן ואז שוב לא מדברים. הפסקת האש החזיקה פחות מ-3 ימים. הריב הקודם החזיק 5 ימים. קשה לי איתו. קשה לי כל כך. וקשה לי יותר בלעדיו. פעם הוא היה החבר הכי טוב שלי. אני מתגעגע לתקופה הזו, לתקופה שבה יכולתי לדבר איתו על כל דבר, לתקופה שבה הוא הבין אותי, לתקופה שבה הוא הכיל אותי כמו שאני. פעם זה היה כל כך פשוט וכל כך מסובך. ועכשיו פיתחתי סוג של אדישעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 5 תגובות דרך ללא מוצא <p>עוד ריב עם בן הזוג הערב. על מה? על שטויות. אני לא שוטף כלים טוב. "טוב", אגב, זה איך שהוא חושב שזה צריך להיעשות. ואז כשאני לא מסכים איתו – אני עקשן ומקובע. אני לא מוכן לראות דרך אחרת. ואז הוא שוב מתעצבן ואז שוב לא מדברים. הפסקת האש החזיקה פחות מ-3 ימים. הריב הקודם החזיק 5 ימים.<br /> קשה לי איתו. קשה לי כל כך. וקשה לי יותר בלעדיו. פעם הוא היה החבר הכי טוב שלי. אני מתגעגע לתקופה הזו, לתקופה שבה יכולתי לדבר איתו על כל דבר, לתקופה שבה הוא הבין אותי, לתקופה שבה הוא הכיל אותי כמו שאני. פעם זה היה כל כך פשוט וכל כך מסובך.<br /> ועכשיו פיתחתי סוג של אדישות. לא ציפיתי ליותר ממה שהיה הערב. האמת היה שמאז סוף הריב הקודם, לפני כמעט 3 ימים, כבר העליתי חומות. לא פתרנו שום דבר, הוא פשוט החליט שהוא מדבר איתי ושכלום לא קרה. המון קרה. פעם הוא היה רואה דרכי, רואה אותי, רואה…<br /> איך הגענו לזה? איך הגעתי לזה? איך אני שוב בזוגיות כזו? והרי כל הסימנים היו שם. אבל אני סתם טמבל…<br /> אז עכשיו אני שוב שופך את הלב בפני אנשים זרים, כל מי שרק מוכן לשמוע. רק כי אין לי באמת אף אחד בעולם שמכיר אותי כמו שאני. הפסיכולוג שלי, אולי, אבל בזה זה מסתכם. אין לי חברים שבאמת מכירים אותי. הוא היה החבר היחיד. ועכשיו גם הוא כבר לא קיים יותר. נשארה רק צללית ומלא זכרונות של איך שזה היה פעם. עכשיו הוא כבר מישהו אחר. עוד אחד מהקהל. וזה כל כך עצוב לי.</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה