החיים, זה לא מה שהבטיחו לי

הימים ארוכים

הלילות עוד יותר

פלסיבו לא עוזר לישון, גם כדורי שינה לא. מסתבר שזה אותו דבר… סוכרזית דחוסה.

סופרת את הדקות, סופרת את השעות, סופרת כבשים.. רק קלוריות לא סופרת, כי אין…

מבטים מודאגים, מבטים חודרים

מנווטת ביניהם – מחלק מתעלמת, את חלקם מפנימה.

בעיקר מנסה להעביר מסר שיהיה בסדר, אני יציבה, יש לי דרך ומסלול מסומן באורות ירוקים עם שלט EXIT

מהחיים או מהמחלה?

שאלה גדולה, אין לי עליה תשובה.

עוברת יום ועוד יום, שעה ועוד שעה, דקה ועוד דקה, שניה ועוד שניה.

נעה בין בסדר, לקצת פחות בסדר, להרבה לא בסדר, בתנודות גדולות ולא צפויות.

זה גם וגם, לא או או. יש הנאה ויש סבל, צריכה לנסות להנות גם אם שניה אחרי זה מגיע סוף העולם.

מנסה לתמרן בין הבטן לראש וזאת לא משימה פשוטה.

הם מושכים בשני כיוונים מנוגדים, תחרות משיכת חבל ביני לבין עצמי…

May the best me win