אשפוז
<p>יופי אנה. עכשיו את מרוצה?</p>
כבר חודש שהמשקל שלי תקוע.
כבר חודש שהדיאטנית אומרת לי שהמשקל שלי מצריך אשפוז, ושבעיקרון כבר אי אפשר לקבל אותי בטיפול מרפאתי.
וכבר חודש שהיא נותנת לי עוד צ'אנס ועוד צ'אנס. עוד שבוע ועוד שבוע שאולי אני אעלה קצת במשקל.
ולא… נשאר תקוע.
והיה שבוע אחד שלא הגעתי כי הייתי חולה. ובשבוע שאחרי, כשגיליתי שנשארתי על אותו משקל, ממש נחרדתי!
ולמה נחרדתי?
כי ידעתי שלא באמת נשארתי על אותו משקל אלא עליתי!!!!!!!
אתם קולטים את הדפקט??? בשבוע שפספסתי ידעתי שירדתי במשקל, אבל בשבת שלפני השקילה אכלתי מממש מלא ועליתי הכל.
השבוע הפסיכולוגית אמרה לי שהיא "חוששת למצבי", ושכדאי לחשוב על אשפוז. וגם הדיאטנית, ששוב ראתה שנשארתי על משקל תקוע ("מה? איך זה יכול להיות? פיטמו אותי בבית כמו אווז!") אמרה שכדאי להוסיף אותי לרשימת ההמתנה.
אז הנה אני שם. ייאי. |NOT|
אמרתי לאמא. היא לא ממש הגיבה. היא די בהלם.
לא חשבתי שאגיע למצב הזה.
כלומר, בשירות אני לא כ"כ אוכלת… ו… בבית אני כן… בעיקר בלילה. כי אני סתומה שאוכלת בלילה כי לא אכלתי מספיק במהלך היום…(וגם כי בלילה הקול היותר בריא קצת מתעורר ודוחף אותי לאכול… ואני עוד מעזה לכעוס על הקול הזה כשאני הולכת לישון על בטן מלאה!)
אוקיי, אוקיי, בסדר!!! אולי באמת אני זו שאחראית למצב המזופת הזה. ובטח שידעתי שאני עלולה להגיע למצב שמצריך אשפוז אם אני אמשיך ככה =
אבל עדיין… לא הגיוני שאני כלכך… אנורקסית. פ'ח. לא אני.
-
19 תגובות
