No filter

מרגישה שמנה. לא מרגישה, אני שמנה. ענקית. עצומה. מגעילה. מסתכלת על תמונות עבר ובא לי לבכות. מחר שקילה אחריי שבועיים, מתה מפחד. בטוחה שעליתי, רק לא בטוחה כמה. לא מצליחה לצמצם, הרעב גדול ממני(עד כמה שקשה למשהו להיות גדול ממני). הבטחתי לעצמי שאוכל כמה שפחות אבל אני פשוט לא מצליחה. אוכלת ומתעסקת במחשבות ובגוף בצורה אובססיבית שוב. מחר שקילה ולא רשמתי יומן אכילה חמישה ימים. אני חושבת שעדיף להגיד שלא רשמתי מאשר להמציא שכן. להימנע משקרים להימנע משקרים. לספר לה על הבולמוס שהיה לי? על ההקאה? עוד פעם מאכזבת. נמאס לאכזב את כולם. אני רוצה להיות מחר בשעה 10:00 אחרי שראיתי שלא עליתי ולא ירדתי. לא מבקשת לרדת. עם כל הרצון בכך. אני יודעת שזה לא נכון לי וזה לא יביא איתו שום אושר. פשוט לא לעלות. רק לא לעלות…