לי li

אחרי ניתוח לתיקון שבר בעצם המסרק 4 בכף יד. בניתוח הושם קיבוע באמצעות פינים חיצונים לעצם הפגועה. היד היתה בגבס חודשים. הגבס והקיבוע הורד לפני חודש מאז כאבים עזים בשורש כף יד ובאופן כללי בכף יד עצמה. נמצאת עכשיו בריפוי בעיסוק. בביקורת אורטופד נאמר שהעצם בשלבי איחוי עם אלמנט טוב. האורטופד אומר שהכאבים הם תהליך טבעי. מה ניתן לעשות עם הכאבים האם צריך לבצע בדיקות נוספות ? תודה

אם לחשוב הגיוני, כל רגע הוא סיכון. ומסתבר שכל אחד מחשב סיכון שמשאיר אותו בחיים, סיכון שפוי. בלשון העם, כי אם לא נעז איך נחיה? ואני שואלת ואם נעז איך נחיה? אז נצחק, נחווה, נתרגש, נשמח, נאהב, נשבר, נכעס, נבכה, נתעודד, נקום אה, ואם לא נקום? איך נחיה? אז לא מעיזה, הפחד מחשב במקומי. שלא לומר - כבר עובד על אוטומט. שומעת כל הזמן את המנהג להבדיל בין שולט לנשלט, בין עבד למלך, רק תבחר מה תרצה להיות. אני מתפשרת על שניהם. בית סוהר של עצמי בעצמי, נעולה אחרי סורג שהמפתח מופקד אצלי. אסיר וסוהר באותו הזמן. נשלטת ושולטת. נשלטת ושולטת.

אני לא צריכה כלום, באמת. ואם יש לי משהו, אתם יכולים לקחת או להתחלק ביניכם, אני יכולה להסתדר בלי כלום ולבד, אני רק רוצה להרגיש טוב, רק להרגיש טוב כבר,

רוצה לשאול שאלה, מי שחווה חרדות המשפיעות בעיקר גופנית ברמה גבוהה, 1) החרדה אצליכם מתחילה ממחשבה או מביטוי גופני? 2) חוץ מהתופעות הפיזיולוגיות הרגילות שבהם ידוע שמתבטאת חרדה, יש משהו שחווה תופעה גופנית פחות מוכרת שמקורה בחרדה ? כמו: הפרעת קצב לבבית/פעימות מוקדמות שאין להם הסבר רפואי, הרגשה של חולי כל הזמן בזמן שאתה מוגדר כאדם בריא לחלוטין פיזית, תחושת שיתוק בגוף/חוסר תחושה בגפיים, כאבים בחזה עם הקרנה ליד שמאל... 3) יש מי שסובל יחד עם החרדה מעוררות ורגישות יתר, לתאורה חזקה, רגישות לריחות, רגישות לכאב אפילו קטן בגוף, רגישותעוד...

הי התקף חרדה, שלום לך. רואה אותך מתקרב, לא הזמנתי אותך, אבל באת. אני עושה חישוב מהיר אם גם הפעם כדי לי להלחם בך, או שאולי עדיף להכנע. אני לא מספיקה לחשוב, כי כבר מעורפל לי המח, המחשבות קופצות בלי שום הגיון. מרגישה באוטוסטרדה, והדופק כבר בלי פרופורציה, אני מנסה לא להתעמק בך יותר מידי, להיות ניטרלית, לא לפרש את הסערה הזאת כסכנה. מנסה לדמיין אותך כמו גל ששוטף, שצריך רק להוריד את הראש והוא חוזר לים. אז אני מתבוננת, אתה מסעיר לי את הנשימה והופכת אותה לנשימות מהירות וקצרות, אז אני נושמת נשימות מהירות וקצרות, בלי להלחם בך. עוד...

חושבת על זה המלחמה הזאת, החיים והחושך. כל אחד מהם מושך בתורו. חושבת על היעדים שהצבתי לעצמי היום, כמעט שסיימתי אותם, וההרגשה טובה ליוותה אותי. ושוב הגיע התקף החרדה, נכנעתי לו. והייתי עצובה שהוא מצליחה לשלוט בי. אח''כ, מישהו אומר לי מילה טובה, ואני קצת מתנחמת ומדליקה מוזיקה, מנסה לתפוס את ההרגשה הזאת אצלי עוד קצת. מנסה להפסיק לחשוב על עצמי ולשוחח עם מישהו, והוא דוחק בי שהגיע הזמן לקפוץ למים ולהתחיל לחיות כמו שאני רוצה. מרגישה את הפחד מזדחל אלי. כי, מה אם המים רדודים ובמקום לזרום איתם אני אחטוף מכה בראש, ואולי יכנס לי מים לעינייעוד...

קצת מהורהרת, מעורערת, חושבת מה היה קורה בלי המצפון, שמפנק אותי במנות כפולות של רגשות אשם. חושבת מה יקרה אם אעצור מהמירוץ הזה של כולם, להבין בכלל מה קורה, להתעלם מהקולות, מהשריקות, לומר להם את האמת, שאין לי "סיבולת לב ריאה" כמו שלהם. רוצה להצטרף לאלה ש"נושרים" כמוני, שיודעים לסתום את האוזניים טוב טוב, ולפתוח את הלב. אז איכשהו מנסה לעשות סדר בכל הכאוס הזה. מזכירה למצפון שלי את כל אותם הריצות, המדוברות והמבוקשות שהגעתי ליעד - בזמן. הוא עדיין לא מרוצה. אני מציעה לו לקפוץ לביקור אצל אלה שהם במינוס. הוא צוחק עלי, מכיר אותעוד...

הפחדים שלי לפעמים כ"כ חסרי פרופורציה, כל החושים שלי דרוכים ללא הפסקה לסכנה מתקרבת, שבעה במספר, תוסיפו את המח שלא מפסיק לפטפט, כל ריח מוזר מקפיץ אותי לסיבוב ברחבי הבית, בסוף זאת רק סיגריה של השכן, כל דפיקה חשודה, מקפיצה לי את הדופק ל 140 , כשאני יוצאת מהבית, הולכת מהר, כל בנאדם ברחוב , לא מוכר, נראה לי שהולך לפגוע בי, והמחשבות שפועלות במתכונת חירום, בלתי נסבלות!! איך כולם טוענים שהפחד הוא לא אמיתי? הוא אמיתי, אני מרגישה אותו בכל הגוף שהינה סכנה מתקרבת. ולמה ככל שאני משכנעת את עצמי שזה לא אמיתי , זה רק מתגבר? יש מצב שזה שקר עוד...

קשה למצוא אנשים שיהיו בשבילך, קשה למצוא משהו שלא ישפוט אותך על מה שאתה, בלי לתת לך אינספור עצות, שאומרים לך, תעשי עם עצמך, תקומי, תעבדי , תחייכי , תתקדמי, תהני, החיים יפים למה את מתבזבזת, יש לך הכל בשביל זה ,זה הכל בראש שלך ובידיים שלך, תסתכלי על עצמך, אז אני רוצה לבשר לכם שאני טוב מאד יודעת, זה עומד לי בעורף כל הדיבור הזה, האחריות הזאת על עצמי לא עוזבת אותי לרגע, היא 24/7 תקועה לי כמו קוץ בגרון, תעשי... תעשי... אני לא שוכחת את זה אפילו שאני ישנה, ואני לא צריכה אתכם שתנערו אותי, חבר'ה, אני יותר חזקה ממה שאתם חושבים, אף אעוד...