אם לחשוב הגיוני, כל רגע הוא סיכון. ומסתבר שכל אחד מחשב סיכון שמשאיר אותו בחיים, סיכון שפוי.
בלשון העם, כי אם לא נעז איך נחיה?
ואני שואלת ואם נעז איך נחיה?
אז נצחק, נחווה, נתרגש, נשמח, נאהב, נשבר, נכעס, נבכה, נתעודד, נקום
אה, ואם לא נקום?
איך נחיה?
אז לא מעיזה, הפחד מחשב במקומי. שלא לומר – כבר עובד על אוטומט.
שומעת כל הזמן את המנהג להבדיל בין שולט לנשלט, בין עבד למלך, רק תבחר מה תרצה להיות.
אני מתפשרת על שניהם. בית סוהר של עצמי בעצמי, נעולה אחרי סורג שהמפתח מופקד אצלי. אסיר וסוהר באותו הזמן. נשלטת ושולטת.
נשלטת ושולטת.