חושבת על זה המלחמה הזאת, החיים והחושך.
כל אחד מהם מושך בתורו.
חושבת על היעדים שהצבתי לעצמי היום, כמעט שסיימתי אותם, וההרגשה טובה ליוותה אותי.
ושוב הגיע התקף החרדה, נכנעתי לו. והייתי עצובה שהוא מצליחה לשלוט בי.
אח"כ, מישהו אומר לי מילה טובה, ואני קצת מתנחמת ומדליקה מוזיקה, מנסה לתפוס את ההרגשה הזאת אצלי עוד קצת.
מנסה להפסיק לחשוב על עצמי ולשוחח עם מישהו, והוא דוחק בי שהגיע הזמן לקפוץ למים ולהתחיל לחיות כמו שאני רוצה.
מרגישה את הפחד מזדחל אלי. כי, מה אם המים רדודים ובמקום לזרום איתם אני אחטוף מכה בראש,
ואולי יכנס לי מים לעיניים, ואני לא