הי התקף חרדה, שלום לך.
רואה אותך מתקרב,
לא הזמנתי אותך, אבל באת.
אני עושה חישוב מהיר אם גם הפעם כדי לי להלחם בך, או שאולי עדיף להכנע.
אני לא מספיקה לחשוב, כי כבר מעורפל לי המח, המחשבות קופצות בלי שום הגיון.
מרגישה באוטוסטרדה,
והדופק כבר בלי פרופורציה,
אני מנסה לא להתעמק בך יותר מידי,
להיות ניטרלית, לא לפרש את הסערה הזאת כסכנה.
מנסה לדמיין אותך כמו גל ששוטף, שצריך רק להוריד את הראש והוא חוזר לים.
אז אני מתבוננת,
אתה מסעיר לי את הנשימה והופכת אותה לנשימות מהירות וקצרות,
אז אני נושמת נשימות מהירות וקצרות, בלי להלחם בך.
ושוב מזכירה לעצמי,