כשהכוחות באמת מתדלדלים….זה קורה
<p>אחרי הטיפול הרביעי של ה AC, חלה נפילה משמעותית ביכולת לעשות את הדברים שעשיתי קודם, מצד אחד יש רצון עז לעשות את הדברים שעשיתי קודם לשמר סוג של חיוניות, שמירה על הגוף, על מצב הרוח, מצד שני, הגוף נותן אותות ברורים שיש צורך לעשות אחרת, עד שלא ממש התמוטטתי , היה לי מאוד קשה לוותר על ההתמודדות עם הקושי והאתגר ואני מתחילה להבין שנראה שהאתגר האמיתי הבא יהיה להרפות ולייצר קשב מאוד מדוייק לגוף.. ולהניח</p>
לפני שישה ימים עברתי את ה AC הרביעי, היה לא פשוט, אני שישה ימים אחרי והפעם ממש מרגישה את הכוחות מתדלדלים, תחושות שלא הופיעו קודם כמו דפיקות לב בקצב משתנה, תעוקה תדירה בלב, התנשמויות לצד התופעות המוכרות מטיפולים קודמים…
בכתיבת הפוסטים הקודמים הייתי גאה לשתף אתכן בהליכותיי…ובכן גם זה הופך להיות מאוד קשה עד בלתי אפשרי, ניסיתי ביום ו' האחרון 4 ימים אחרי הטיפול והיה קשה, אמנם הלכתי אך לא נהניתי, היה קשה לסחוב, הלכתי יותר לאט, חשבתי שאם אלחם ולא אוותר זה יהיה נכון, כך עשיתי גם בשבת, היה טיפה יותר נוח אך עדיין הקצב היה איטי והקושי היה גדול.
אתמול יצאתי שוב להליכה, הפעם לבד , הרגשתי שקשה ובכול זאת המשכתי, אחרי כחמישה קילומטרים, פשוט התמוטטתי, חשתי סחרחורת ודפיקות לב מואצות שלא אפשרו להמשיך, נשכבתי על ספסל שמצאתי בדרך, פחדתי מאוד, ראיתי שמיים כחולים עם עננים מעטים, הרמתי רגליים וניסיתי לנשום עמוק ולהרגיע את קצב פעימות הלב, אחרי מספר דקות התיישבתי, מכונית עם מישהי שהכרתי חלפה על פני ונעצרה, היא זיהתה אותי , ביקשתי שתיקח אותי הביתה.
תחושת התעוקה בלב מלווה אותי, התייעצתי עם האחות המלווה ברמבם ואני מבינה שזה צפוי, הבהירו לי שעלי להוריד הילוך עם ההליכות, ובכלל להיכנס למוד של מנוחה מה שיותר מלאה…
הרבה דברים עוברים לי בראש, הפרידה מהמסוגלות הפיזית, גם אם זמנית איננה פשוטה, הצורך להיות קשובה ולהיענות במקום להשתדל ובו בזמן החשש מוויתור ונפילה לחוסר תנועה ופאסיביות מאיימת…
ברור לי שזה הזמן להיכנע ליכולותיו של הגוף או להתמסר לקשב למסוגלות, להרפות, אך זה כול כך מאיים…מפחיד
בטקסול יש יותר כוח? עד כמה להמשיך ולנסות? איך אתן התמודדתן?
-
10 תגובות
