הנושאים החמים

שחזור סיסמה

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה
תמר וייסמן

תמר וייסמן

חבר קהילה
הודעה פרטית
הצטרפתי ב־ 18/10/15

קצת על עצמי

שמי תמר וייסמן בת 48 אמא לשני מתבגריםיועצת ארגונית עצמאית במקצועיויום אחד בדרכי להנעת פרויקט רצוי ונחשק הודיעו לי שחליתי 

הקהילות שלי

בלוגים שמעניינים אותי

חליתי בסרטן שד ואני אבריא

ב 20.7.15 הודיעו לי שחליתי בסרטן שד..הדברים השתנו עם ההודעה והשתנו יותר מתחילת הטיפולים, מצאתי שאני רוצה לשתף בהתמודדות תוך כדי בשבילי ובשביל שכמוני, בימים ה"טובים" כשאני לא לגמרי גמורה מבטיחה לשתף...
לניהול בלוג
בלוג
חליתי בסרטן שד ואני אבריא
תמר וייסמן
"זהו, מחר בריאה – בעקבות הניתוח האחרון"
הכתיבה עבורי הייתה שער להתבוננות בדרך שעושה הנפש זו שלצד הגוף ולמדתי שעל פי רוב תומכת בו. הכתיבה ברשתות החברתיות הביאה אלי את הקשר אתכן, את התמיכה שלכן, את השיתוף, את ההשתייכות לקבוצה גדולה שמכירה היטב את הדרך בה אני עומדת לפסוע ועוטפת בכול כך הרבה רצון טוב, חום ולא מעט ידע. ולא פחות מכך מאפשרת לסייע לנשים שעוברות את אותה דרך שרק התחילו מעט אחרייך. מצאתי, מה שידוע, לתמוך מחזק לא פחות ואולי יותר מאשר להיתמך.
בלוג
חליתי בסרטן שד ואני אבריא
תמר וייסמן
מחיבוטי הגוף לחיבוטי הנפש.
עולה בדעתי כי ההחלמה מסרטן שד היא מעין הליכה על צוק, בנתיב צר על פי תהום, ויש מקום להיות מרוכזים היטב בצעד הבא כדי לא ליפול ורצוי גם לא להביט לתהום אלא להיות ממוקדים היטב בצעדים הנדרשים כדי להיות בטוחים בצעידה בנתיב, תשומת הלב כול פעם לצעד הזה ורק לבא אחריו...
בלוג
חליתי בסרטן שד ואני אבריא
תמר וייסמן
עשרה ימים אחרי ניתוח כריתה דו צדדית
<strong>לא אני לא מאלה שחושבים שהסרטן הוא מתנה, ממש לא! ובטח לא ההתמודדות עם הניתוח, זה כואבבב וקשה, ובכול זאת....העטיפה הזו שאני&nbsp;זוכה לה בימים אלה&nbsp;&quot;ברקמה אנושית רכה ונדיבה&quot; מאפשרת לימים הלא פשוטים האלה להיות מלוים גם בהכרת תודה. &nbsp;</strong>
בלוג
חליתי בסרטן שד ואני אבריא
תמר וייסמן
לקראת ניתוח כריתה ושחזור דו"צ
<strong>בחרתי בסוג הניתוח הראשון עליו שמעתי וכשיצאתי מהפלסטיקאי חשבתי שזה הניתוח שהכי פחות מתאים לי, אין מצב, רציתי לגמור הכול בניתוח אחד, לצאת הכי קרוב לאיך שנכנסתי, לכן האופציה של שימור פטמות כול כל התאים לי. בסוף הלכתי על האפשרות הבטוחה ביותר אונקולוגית והמאתגרת ביותר רגשית עבורי. הדרך הארוכה ביותר המפגישה עם כול שלב בהיווצרות של השדיים החדשים.</strong>
בלוג
חליתי בסרטן שד ואני אבריא
תמר וייסמן
"גאות ושפל חליפות" וההתמודדות שלי עם סרטן השד
מחגיגות סוף הכימו, לחופשת סקי, לניתוח ולהחלטות גורליות...תהפוכות הן חלק בלתי נפרד מההתמודדות עם הסרטן כמו בהתמודדות עם החיים רק עם החלטות מעט יותר גורליות. היה משהו בתקופת הכימותרפיה שהיה וודאי, צריך להכין את הגוף למוכנות לקבלת טיפול אחת לשבועיים והייתי מגויסת כולי - גוף ונפש לעמוד ב"משימה" ואכן הטיפולים עברו ע"פ הפרוטוקול המתוכנן. בהמשך הייתה בהירות ביחס לנחיצות ניתוח הסרת השחלות והחצוצרות - וזה נעשה, גם במקרה זה, נחושה להבריא, לקום וללכת נותן לי את התחושה שאני כבר בריאה ומחר אפשר לחזור לספורט. והנה השלב הבא בפתח, זה שלא אומרים לי - את חייבת, זה שאני צריכה לבחור, ואני כול כך מפחדת. הפחד שהיה חנוק לאורך תקופה כול כך ארוכה : ההודעה על הגידול הסרטני, הלמפקטומי, הכימו, הסרת השחלות והחצוצרות מקבל מרחב לקראת ההחלטה על הניתוח "הגדול". עד עתה לא  אפשרתי מקום ומרחב לפחד - היו משימות שיש לעבור, יש ילדים שצריכים לשמור על שגרתם ומחשבות שחשתי שעשויות להפריע "הזזתי". פשוט כך.
בלוג
חליתי בסרטן שד ואני אבריא
תמר וייסמן
ביקור באונקולוגית יום, רק כדי להיפרד מריטה
<p><strong>הגעתי היום לאונקולוגית יום בלי שאצטרך לעבור טיפול והפתיע אותי שהתחושה לא הייתה רעה, הגעתי למקום שהתהליך שעברתי בו לא היה פשוט, ובכול זאת, האחיות האלה, המגע האנושי, הרצון להקל, הרגישות, איך אחרי כול כך הרבה מטופלים לא משתלטת הקהות.</strong></p>
בלוג
חליתי בסרטן שד ואני אבריא
תמר וייסמן
הטיפול הכימותרפי האחרון שהיה אתמול
<p>זהו, נגמר שלב, הבוקר שאחרי טיפול הכימו האחרון, כפי שסיפרתי&nbsp;כאן הייתה לי כוונה לעשות לעצמי מסיבת סיום ואכן עשיתי, אך כמו בכול תכנון דברים עשויים להשתבש, ואכן היה שיבוש, יותר נכון חשבתי שהיה ובסוף יצא לטובה. זה היה חלק משמעותי במסע שטרם נגמר ואני שמחה שחגגתי אותי וממשיכה לציין ולחגוג, רגע רק שיעבור שבוע ההתאוששות...</p>
בלוג
חליתי בסרטן שד ואני אבריא
תמר וייסמן
"גאות ושפל חליפות" – כמו בחיים ועוד הרבה יותר בהתמודדות עם הסרטן
<p style="text-align:justify"><strong>עד לשבועיים האחרונים הצלחתי לשמור על אופטימיות ועל בהירות כמעט רציפה שאצא מזה שאהיה בריאה, גם עכשיו ברגע שאני כותבת מילים אלה אני יודעת שאהיה בריאה, עם זאת, יש רגעים לא פשוטים בהם מציפה תחושה קשה, משפטים שנאמרים פתאום מקבלים קונוטציה של סוף, התפרצויות של בכי, פחד, זה אומנם לא צובע ימים שלמים אך לרגעים או לזמנים קצרים בתוך היום הצלילה למקומות קודרים מתקיימת. מצאתי שחשוב לי לכתוב את הדברים, למרות שאני חשה שמדובר בחוויה מאוד אינטימית, עם זאת, אני מניחה שאם היא מתרחשת בי, זה קורה גם לחלק מכן.</strong></p>
בלוג
חליתי בסרטן שד ואני אבריא
תמר וייסמן
יש ימים טובים בין ימי המערה לימי הקושי
<p><span style="font-size:20px"><strong>ההתמודדות עם מגבלות הגוף&nbsp; וההתמסרות למסוגלות המוגבלת גם אם באופן זמני&nbsp;הוא שיעור לא פשוט עבורי. אני שרגילה להתמודד עם הכול, במאמץ, בהשתדלות, בניסיון להיות טובה, בחריצות בעשייה שכול כך מרגיעה, צריכה בעת לאמץ התמודדות אחרת...קשב, סבלנות, התמסרות לסוג של איטיות, הרחבת טווח הקבלה שלי את עצמי...מקווה בשבילי שהשיעור הזה ימשיך איתי גם אחרי הסרטן.</strong></span></p>
בלוג
חליתי בסרטן שד ואני אבריא
תמר וייסמן
כשהכוחות באמת מתדלדלים….זה קורה
<p>אחרי הטיפול הרביעי של ה AC, חלה נפילה משמעותית ביכולת לעשות את הדברים שעשיתי קודם, מצד אחד יש רצון עז לעשות את הדברים שעשיתי קודם לשמר סוג של חיוניות, שמירה על הגוף, על מצב הרוח, מצד שני, הגוף נותן אותות ברורים שיש צורך לעשות אחרת, עד שלא ממש התמוטטתי , היה לי מאוד קשה לוותר על ההתמודדות עם הקושי והאתגר ואני מתחילה להבין שנראה שהאתגר האמיתי הבא יהיה להרפות ולייצר קשב מאוד מדוייק לגוף.. ולהניח</p>
בלוג
חליתי בסרטן שד ואני אבריא
תמר וייסמן
יש ימים שהם קשים וזהו, פשוט ככה
אחרי ימים קשים של תפקוד מוגבל מאוד, ימים בהם ה"מערה" באמת חשוכה והקושי לעשות, לנוע, לפעול היו כמעט בלתי אפשריים... הפרידה מהציפיות לתפקוד מסוים ולהלוך רוח מסויים לא פשוטה לי...בחיים בכלל ובמסע הזה בפרט ונראה שזה שיעור חשוב שעלי ללמוד